טוב נגד רוח הצפון /דניאל גלטאואר. מגרמנית: דפנה עמית

אני אוהבת ספרים שעוסקים בהתכתבות. אולי זה קשור לציפייה המתוקה שכוללת פתיחה יומית של תיבת הדואר ובמקרה הזה תיבת הדואל. לאו ואמי נפגשו במקרה כסוג של תאונת כתיבה מביכה שהתפתחה למין ידידות וירטואלית שמתקיימת רק בבועה האינטרנטית וכל ניסיון להתיק אותה למקומות ממשיים יותר נכשל בצורה שאותי כקוראת תסכלה לא מעט אך גם הבנתי את הצורך הזה להישאר שם.  הבנתי את הצורך של אמי שיהיה לה מקום משלה שלמשפחתה אין חלק בו (האם זו רק אשליה שלה?) בצורך הזה היה גם משהו קצת מסתכן.  

אהבתי את הקצב שבו הספר נכתב ונקרא שהזכיר לי את חוסר הסבלנות שלי בכל מה שקשור למימד הוירטואלי למשל הצורך לקבל כמעט מיידית תשובה לדואל. פרט לכך אני מאד מבינה אנשים שהכתיבה היא המגרש הביתי שלהם והם מרגישים הסתייגות מסוימת לעבור משם לפסי היכרות מוחשיים יותר. הספר נותן לגיטימציה לבחירה של אנשים להישאר שם על אף הסקרנות שגורמת להם לעתים להיות כעכברים קטנים שמוציאים את החוטם מהחור כדי לרחרח מה קורה שם בחוץ (מחוכם היה הרעיון של אמי להכיר ללאו את מיה).

הספר משאיר טעם של עוד, בלי לקלקל יותר מדי אומר שהוא מסתיים בצורה פתוחה ומסקרנת שגרמה לי לחכות בקוצר רוח לספר ההמשך שלו.

מאת ג'וליאנה