גן העדן של אבי/ אריאל צבר

מתוך ניסיונות להתקרב אל אביו, יוצא העיתונאי אריאל צבר לחקור את שורשיו בעיירה זאכו שבכורדיסטאן, צפון עיראק.

עד בריחת היהודים מעיראק בשנות החמישים, השתמרה בעיירה נידחת זו, מסתתרת בין הרים ומנותקת מן העולם הגדול, קהילת יהודים, נצר ליהודי גלות בבל. קהילה של דוברי ארמית אותנטית. בקהילה זו נולד יונה, אביו של אריאל. כילד, עלה לארץ, יושב עם משפחתו במעברה ולאחר מכן בשכונת הקטמונים בירושלים ,בתנאי מצוקה קשים.

למרות התנאים הקשים הצליח לסיים את לימודיו ולהגיע ללימודי תואר ראשון בבלשנות. כאן, בחוג לבלשנות, כזן נדיר של דוברי ארמית חיה, נקבע מסלול חייו.כעוזר מחקר לשפת הארמית, נסע יונה  להמשך לימודים בארצות הברית, שם עשה חייל והמשיך לשמר את השפה, תוך שהוא כותב מילון ארמית, ומרצה בכל העולם.

עם זאת חי את חייו בקונפליקט אותו העביר גם לדור הבא.

מצד אחד,הוא עסוק בשימור היהדות  האותנטית ביותר, בהנצחת שפה הקיימת 3000 שנה, בקשר הבראשיתי בין היהודי לבורא עולם. ומצד שני, כדי לעשות זאת, הוא התרחק ממשפחתו ומארץ הקודש שאכזבה אותו כל כך.

בנו, אריאל, מנסה בכל כוחו להתרחק מהאיש המוזר. רק בבגרותו, הוא מבין את גודל פועלו של אביו ומחליט להעמיק את היכרותו עם שורשיו, תוך שהוא נוסע עם אביו בחזרה לזאכו, תחת שלטון סאדאם חוסיין, תקופה בה לכל הדעות עיראק אינה מקום אוהד ליהודי אמריקאי.

מזאכו הנידחת, לישראל המתנכרת, ועד לארה"ב, ארץ תעשיית הסרטים, אנו עוברים עם יונה את מסעו כאחד מדוברי הארמית האחרונים בעולם.

ספר מרתק, שעורך לנו הכרות עם קהילה נפלאה.

נכנסתי אליו כאשר כל מה שאני יודעת על המושג "כורדי" שייך ללקסיקון הקללות שלי, ויצאתי, מרוויחה עולם ומלואו.

 אירית ישראלי