בית/ מרילין רובינסון. מאנגלית: ברוריה בן ברוך

הספר "בית" מחזיר את גיבוריו הבוגרים לבית ילדותם, ובוחן את המציאות על הישגיה והחמצותיה למול האפשרויות שהיו בעבר. הרקע לסיפור הוא גלורי, בת זקונים במשפחה של שמונה, שבגיל 38 חוזרת הביתה לטפל באביה, כומר מזדקן בקהילה כפרית. במהרה מתברר שההווה של הוא תוצאה של מערכת יחסים לא מוצלחת, שהפכה לאכזבה עוד בטרם הבשילה, והותירה אותה בתחושת כשלון.

הסיפור מסתבך כשג'ק, אחיה הגדול של גלורי וגיבור הסיפור, מגיע הביתה לראשונה מזה 20 שנה. ג'ק הוא בבירור הכבשה השחורה של המשפחה. הוא לא הצליח להשתלב בין אחיו, ובהמשך לא הצליח להתמודד בעולם. הוא לא הצליח למצוא עבודה או להתיישב, וחייו נראים במידה רבה כהחמצה. הדבר מצער במיוחד נוכח העובדה שג'ק הוא אדם טוב לב ומצפוני, מלא כבוד למשפחתו וכוונות טובות, ובכל זאת הוא נחווה כבלתי צפוי ובעל פוטנציאל נפיץ. הוא סובל מבעית שתייה, אולם הוא מודע לה ונלחם בה ובטעויות אחרות שעשה – בהצלחה משתנה – במשך שנים רבות, ובכל זאת אינו מצליח להשתחרר מהדימוי העצמי של סובל מבעיית שתייה, ולא מהתווית של נער בעייתי שהוצמדה לו בעבר.

פעמים רבות האמנות מציעה תשובות במקום שהחיים אינם מציעים אותן, ולאורך כל הקריאה, חיכיתי לקבל את המפתח למוזרות של ג'ק, ולהבין מהו המניע להתנהגותו. בדיעבד, נראה לי שנהניתי מהספר דווקא בשל העובדה שלא הייתה ישועה בסופו. הספר לא הראה מהי אי ההבנה האחת שהייתה מונעת את כל התקלות בדרך. הוא לא לימד כיצד היה ניתן לעזור לג'ק אול להקל עליו, או מי אשם במצב, אלא הציג את המורכבות של החיים. למול החשש של ג'ק מדחייה, המציאות היא שאמנם היו אנשים שהיו מקבלים אותו טוב משציפה ולא מצדיקים את חששותיו (כמו גלורי), אך היו גם כאלה שיבקרו ויתקפו אותו יותר משניתן היה לצפות, ואפילו לא בהכרח מתוך כוונה להזיק (כמו השכן- החבר איימס). חוסר הפתרון הזה הוא קצת מתסכל, אבל מאוד ריאליסטי, וגורם לכך שקריאת הספר היא חוויה אמנותית טהורה, לא דידקטית. כמו בחיים, הקורא נדרש להתמודד עם ג'ק כמות שהוא, גם בלי להבין אותו, ולהצטער על הסיבוכים שנוצרים כתוצאה מהשונות והמורכבות האנושית, תוך הכרה בכך שהם בלתי נמנעים.

מאת שרון