חירות של רגע / וירג'יניה וולף. מאנגלית: אלינוער ברגר. כתר

לאחותי הגדולה יש חוש הומור ענק, והיא מתארת אנשים ומצבים באופן שמקנה את התחושה שלאותם אנשים ומצבים יש פוטנציאל קומי אדיר. במקרים בהם פגשתי את אותם אנשים מאוחר יותר, נכונה לי אכזבה. לקחו לי כמה שנים להבין שאותם אנשים אינם מצחיקים כשלעצמם. אחותי חווה את העולם דרך התפיסה הקומית שלה, וכך צובעת בהומור את היומיום הרגיל. קריאת קטעי היומן של וולף היו בעלי פוטנציאל רבולוציוני דומה.

עבורי, הכתיבה הספרותית של וירג'יניה וולף היא תמיד חידה. בעוד המסות החברתיות שלה (חדר משלך, שלוש גינאות) הן בהירות וקריאות, היצירות הספרותיות שלה דורשות ממני מאמץ. בקריאה ראשונה אני לא מבינה כלום. בקריאה שנייה מאומצת אני מבינה יותר, אבל אף פעם לא מרגישה שפיצחתי את הספר והבנתי מה באמת רצו לומר כאן.

זה בודאי קשור לעובדה שוולף לא תמיד רצתה "לומר משהו" במובן אליו אני מתכוונת. עצם חברותה בחוג בלומסברי אמורה להבהיר זאת, שכן חברי החוג הזה התרכזו ביופי כנושא עצמאי. קריאת קטעי היומן שלה מבהירה הרבה יותר את הספרות שלה. ביומן מתוארת שיחה בה וולף נשאלת האם הספרות שלה מתעניינת בטקסטורה או בסטרוקטורה. וולף מעירה שהיא פירשה סטרוקטורה כעלילה, ולכן השיבה מייד שעניינה בטקסטורה. כלומר, יצירתה אינה מתמקדת בסיפור במובנו הרגיל - מי הלך לאן, דיבר עם מי ועשה מה, אלא בסיפור הרגשי, הכולל התאמה בין מצב רוח לצבע השמיים ובין הצלילים לריחות.

ב"גברת דאלווי", אחד הביטויים החזקים לזרם התודעה בכתיבתה של וולף, מתוארת סצנת רחוב בלונדון: מכונית שרד עוברת, ונשמע פיצוץ ברחוב. שני אירועים אלה טעונים בפוטנציאל אולם אינם מבוררים בהמשך, כעין אקדחים במערכה הראשונה שנעלמים במערכה החמישית. ביומן מופיעים שני אירועים אלה ומתוארים ביתר פירוט, וכאילו מסבירים בכך מה שלא ברור בגברת דאלווי, ובה בעת מבהירים שמה שלא ברור הוא לא מה שחשוב. משמעותם של דברים אינה חשובה, אלא האווירה, ההיצף הרגשי וריבוי האירועים בעלי הפוטנציאל שאינם מתממשים לפני הצופה.

קריאת היומן מבהירה עוד את כתיבתה של וולף בכך שהיא מאפשרת מגע יותר בלתי אמצעי עם עולמה. בשונה מרוב היומנים שקראתי, אשר מתארים גם אירועים משפחתיים ואישיים (כולל אצל אנשים בני תקופתה של וולף), אצל וולף היומן מתרכז במידה יוצאת מהרגיל בחוויות מקצועיות. אירועים בינאישיים רגילים הם אגביים לחלוטין בעולמה של וולף. בנוסף, וולף אינה מרגישה צורך לספר סיפור שלם בשום נושא שהוא. כך למשל: וולף עשויה לתאר ריב שהיה לה עם לנארד בעלה, אולם הדבר לא יופיע כשלעצמו אלא תוך דיון במחלוקת מקצועית שהייתה ביניהם. בנוסף, פתרון המחלוקת כלל לא יתואר אלא לכל היותר ישתמע מההמשך. דוגמא נוספת נוגעת ללידת בתה של אחותה ונסה – היא מודיעה שלידה כזו צפויה רק אגב ציון העובדה שהיא תטפל בילדיה האחרים של ונסה, אולם היא שוב אינה חוזרת לנושא ואינה מציינת אפילו את ביקורם של הילדים. במקום אחר ביומן היא מתארת את העובדה שלפני שנה שמעה בחדר מסוים אודות הריונה של ונסה, אולם אירוע זה אינו נזכר באותה תקופה לפני שנה, ואף כעבור שנה העניין לא נדון כשלעצמו, אלא סביב הצלילים שהיא שומעת עכשיו בחדר והעובדה שאין פחמים להסיק אותו. דוגמאות אלה הן משמעותיות בעיקר נוכח הקרבה הרבה ששררה בין וולף לבין בעלה וונסה.

לכן, מעבר לערך הספרותי, הביוגרפי וההיסטורי בקטעי היומן של וולף, קריאתם גם מסייעת בעייני להבין קצת יותר למה היא מתכוונת בכתביה. חשוב מכך – היא מסייעת להבין שהכוונה אינה חשובה, ולתרגל קריאה שאינה נראטיבית אלא אסתטית.

מאת שרון