חשוב על מספר – ג'ון ורדון 

איך נשמע לכם הרעיון שמישהו בעולם יכול לדעת מה אתם חושבים, מאיים או מלהיב? מרק מלרי מקבל מכתב ממישהו שטוען שהוא מכיר אותו טוב עד כדי כך שהוא יכול לנחש על איזה מספר הוא יחשוב באופן אקראי וגם מצליח בכך, מה שגורם למרק מלרי תחושה מאוד לא נוחה. לעזרה הוא פונה לדייב גרני ידידו מימי הקולג' ובלש משטרה מהולל בדימוס בהווה. מרק לא רוצה חקירה משטרתית, הוא לא רוצה שיתקרבו יותר מדי אל מעבר לחומות שהוא בנה בחייו העכשוויים ויגלו פרטים מהעבר אותם אותם אותו מטרידן כנראה יודע.

ייתכן שאת הפסיכולוג של דייב גרני בנעוריו הרעיון שמישהו יכול לדעת מה הוא חושב היה מלהיב יותר כיוון שהוא גילה לדייב בזמנו שלדעתו "תכלית החיים היא להתקרב לאנשים כמה שאנחנו יכולים" , וש- "חיי בדידות הם חיים מבוזבזים".

 דייב גיבור הספר מתנהל בקו האמצע של הרעיון הזה, מצד אחד הוא מרגיש שהוא בנה סביבו חומות ומנסה להיפתח יותר לאחרים ובמיוחד לאישתו, למרות שלפעמים נראה שהיא מכירה אותו טוב ממנו, מצד שני הוא נאחז בחקירה ובלוגיקה ובהגיון שישמרו עליו מפני הכאב שבחייו שהוא מסרב לגעת בו.

אהבתי את הספר הזה כיוון שבעיניי מעבר לתעלומה הבלשית הוא מצליח לשרטט דמויות שהרגשתי שחלקן פשוט מכירות אותי או שאני מכירה אותן, התאהבתי במדלן אישתו של דייב, ואפילו היו לי משום מה דמעות התרגשות בעיניים בשורות הסיום. מצאתי גם שהספר לא פעם מתעסק בניסיון שתמיד מדבר אליי לפענח את ההתנהגות האנושית במיוחד כשהוא נעשה מתוך הבנה וידיעה שאי אפשר באמת לעשות זאת.. הפתרון לתעלומה הגיוני (למרות שלפרקים- וזו הטענה השלילית העיקרית שלי לגבי הספר- נראה שבכל פעם שדייב גרני מפענח חלק נוסף בתעלומה הסובבים אותו מתקשים מדי להבין את הפתרון והוא נצרך ליותר הסברים ממה שנחוץ לטעמי)  והקריאה קולחת.

ואני אסיים בציטוט קטע שמאוד אהבתי מהספר שאולי מסביר טוב יותר ממני למה התכוונתי ואולי לא:

"אתה מעדיף קפה או תה?"

"קפה"

"גם אני, אף פעם לא הבנתי תה. אתה איש של כלבים או של חתולים?"

"כלבים אני חושב"

"שמת לב פעם שאנשי כלבים מעדיפים קפה? ותה הוא בשביל אנשי חתולים?"

גרני לא חשב שזה משהו ששווה לחשוב עליו.

מאת אורלי שלמה 

המשיכו לחשוב על מספר! בקרוב שתי סקירות נוספות :)