יושקה / מאת: גרא גינזבורג. איורים: לוסי אלקויטי. הוצאת הקיבוץ המאוחד

יושקה הוא ילד בן שלוש שאוהב לאכול רק מלפפון מקולף. אמא שלו דואגת, לוקחת אותו לרופאים, אבל יושקה בשלו: חי, משחק, מבסוט, ואוכל רק מלפפון מקולף. ואז, בשקט וברוגע, אבא של יושקה מפתה אותו לכל מיני פעילויות ממריצות ומעוררות תיאבון בחוץ ואחר כך, בארוחת הערב, מוסיף לו כל פעם עוד משהו ליד המלפפון.

זה הסיפור שכתב גרא גינזבורג ואיירה לוסי אלקויטי, וכמעט שלא התאפשר לי לעיין בו כראוי כי הילדה שלי לקחה את הספר מידי ברגע שנכנסתי אתו הביתה והתחילה לדפדף. חלק מן האטרקציה של הספר היא הרשימה המרהיבה של כל הדברים שיושקה ל א אוכל, לצד הציורים, שכדרכה של לוסי אלקויטי הם ססגוניים ומלאים תום והומור ואהבת חיים.

ואני, כשניתן לי לבסוף לדפדף בספר גם כן, השתאיתי לנוכח דבר אחד שבעיני היה מיוחד ומופלא: אין בספר משבר. הרי לימדו אותנו שדרמה מיוסדת על קונפליקט, וכמעט בכל סיפור, לילדים או למבוגרים, יש איזה שבר, איזה כאב, אם לא קטסטרופה. ויושקה? ילד בריא בהחלט, כפי שמציינים כל הרופאים שאמו פונה אליהם. משחק, שמח בחלקו, לא מתערער גם מהדאגה של אמו; וניאות לבסוף להוסיף מאכלים לארוחותיו בלי לוותר לא על המלפפונים ולא על האוטונומיה שלו. וכשקראתי את הספר (וכרסמתי לי מלפפון, אבל עם קליפה) לא יכולתי שלא לחשוב: לו רק יכלו החיים להיות הרמוניים כל כך...

מאת לי עברון-ועקנין