ביקור במקונדו הישראלית

עד שיום אחד / שמי זרחין  (הוצאת כתר)

*הספר התקבל לסקירה מההוצאה

יש יוצרים שהמקום ממנו באו הוא סוג של תיבת אוצר ממנה הם שולפים דמויות וסיפורים ולמעשה את סיפור חייהם. לשמי זרחין זו טבריה, עיר הולדתו (בכריכת הספר היא מכונה ה"מקונדו" שלו).

שלומי, הגיבור של זרחין הוא בן לשני הורים פיוטיים. רוחמה, אימו , אמזונה גבוהה חדת לשון ואוהבת ספר ומלאת אהבה לשירי רחל ולאה גולדברג. אישה שאומרת לבנה השפוף, למה אתה עומד כמו דקל שפל צמרת. רוברט אביו הוא אדם רגיש וחושני שהתאהב ברוחמה על אף הפער העצום בין הגבהים שלהם. הוריו של רוברט נהרגו בתאונה כשהיה נער ואחותו הגדולה תהילה הביאה אותו מארגנטינה לישראל.

הרומן מלא באהבות , בזוגות ובצירופי מקרים מוזרים (שחלקם מתבררים). הוא מתאר סביבת גידול מיוחדת לילדים שחווים את עולמם הרגשי המסובך הסודי של הוריהם. וכן עשורים משמעותיים בישראל שבה ניצולי השואה מכונים "אבקת אדם" ונמצאים בשולי החברה.

יש ברומן הרבה קסם, שפה עשירה ועוצמות. שני גיבורים שהם ילדים–מבוגרים בעלי רגישות גבוהה לסביבתם. וחווים ילדות מרירה מתוקה.קולאז' של דמויות ייחודיות ומרתקות עם סיפורי חיים.

העלילה מתקדמת בקצב מסחרר. אירוע רודף אירוע והסיבוכים המשפחתיים הרבים נוגעים במופרכות הטלנובלית ובכל זאת הרגשתי שזה מתאים להיגיון הפנימי של הסיפור הגובל לעתים בסוריאליסטי ועם זאת גם נוגע במציאות הישראלית המוכרת. הכתיבה של זרחין היא לעתים משחקית ומתעתעת  והוא מצליח לצקת בשפה המדוברת צירופים ייחודיים לו.

הקריאה ברומן שוטפת ומענגת. הדמויות שלו מעוררות אהבה ואמפתיה והרגשתי לכל אורך הרומן את הנאתו של זרחין מהכתיבה.

ממליצה בחום.

מאת ג'וליאנה