ילד נחטף, אבל בעצם לא. אביו סבסטיאן, המאמין ביקומים מקבילים, מתנצח עם חברו המבריק אוסקר. מַייקֶה האם והרעייה נקרעת בין כולם, והפקד שילף מנצח על כולם.
חומר אפל הוא מסוג הספרים הנדירים באיכותם, ספר שלא אשכח, מסוג הספרים הנקרא בנשימה אחת. זהו ספר מתח, אבל לא רק, הוא כתוב ביד אמן ויש לו ערך מוסף לחובבי מדעי הפיסיקה המתמטיקה. והפילוסופיה.
אבל אל חשש, מי שלא מרגיש 'בבית' בנושאים הללו, יתלווה לפקד שילף שבפירוש התאהבתי באישיותו ודמותו כפי שמציירת אותה הסופרת, בכישרון רב, דימיון, מלווה בהומור חבוי.
כמו מיכאל אוחיון שאהבנו בספריה של בתיה גור, הפקד שילף הוא מסוג חוקרי המשטרה האנושיים, אבל שילף לא דומה לו כלל, הוא ייחודי ומיוחד, ראשית בשל אופיו, שנית בשל הכישרון שלו לאתר פושעים כשהם נוחתים לפיתחו כפרי בשל מבלי שיטרח יותר מדי...
אבל במקרה הזה, הוא צריך ללמוד, והוא לומד מהר, ואנחנו איתו, כך שיישאר לנו מושג בנושא הפיסיקה והפילוסופיה ונרגיש די בעניינים.
יהיה לנו מושג על האנשים שמאחורי המדע, מה מניע אותם, וכיצד אופיים יכול או עלול להשפיע על מחקרם.
העותק שלי מסומן ברובו, אבל כדי לא להיות 'ספוילרית' של המתח בחרתי לצטט שניים משמות שבעת הפרקים.
הפרק הראשון נקרא:

“ סבסטיאן גוזר עקומות. מַייקֶה מבשלת.
אוסקר בא לבקר.
הפיסיקה שייכת לאוהבים"

והפרק השביעי והאחרון נקרא:

”ובו נלכד הפושע.
בסופו של דבר השופט הפנימי הוא הקובע.
ציפור ממריאה"

קריאה נעימה

אוגניה

בלוגילוגי