"המשוואות הגדולות" / רוברט פ' קריז. מאנגלית: חנה עמית

"פליאתנו אינה רק על הדברים שאנחנו לומדים, אלא על  משהו עמוק אף יותר. ברגעי פליאה מסוימים אנו זוכים להציץ להרף עין בקשר שלנו עם הטבע; זוכים להציץ באופי המשתנה של הטבע ושל תפקידנו בו. אנחנו נוכחים שהטבע יכול להיות שונה — יותר מזה, שהוא היה שונה עד לפני רגע, וככל שידיעתנו מגעת, הוא יכול להיות שונה בעתיד. ברגעים כאלה אנחנו חֹווים רגע אֶמֶרסוני של מחשבה נשגבת בעיצומה של המחשבה הקיימת." (עמ' 282)

משוואות נמצאות בכל תחומי המדעים: פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, הנדסה וכדומה. הן משמשות כדי להפוך מסע שלם, למקפצה פשוטה ממנה יוכל החוקר להתקדם הלאה. הספר הזה מיוחד בכך שהוא מתעכב על המשוואות ומציג אותן כגורם בעל ערך עצמאי. בשונה מ"המשפט האחרון של פרמה" המצוין, כאן אין מדובר במסע בדרך לפתרונה של חידה, אלא ברצף אבולוציוני. לכן הספר הזה עיקרו ההיסטוריה של המחשבה האנושית (או מה שמכונה "היסטוריה של הרעיונות"). את המסע הזה מציג המחבר ביד אמן.

ההיסטוריה של הרעיונות היא תחום עשיר במיוחד משום שהיא מוצאת קשרים בין מושגים תיאורטיים שונים ובכך יוצרת שלם שהוא גדול בהרבה מסכום חלקיו. היא מסוגלת להסביר התפתחות רעיונית בצורה מלאה הרבה יותר בשל המבט הרב-תחומי שלה. כל אלה הופכים את הספר לשווה קריאה.

עם זאת, כמה הערה חשובה לסדר: הספר עוסק במשוואות מתחום הגיאומטריה והפיזיקה, ומשתמש במתמטיקה ברמה גבוהה מאוד. הוא אינו מסביר די הצורך את המשוואות המוצגות, אלא מסתפק בהזכרת מקורן ומיד עובר לדון ביופיין ובדרך התפתחותן. צורת ההצגה את המשוואות היא פילוסופית יותר מאשר מתמטית, לכן גם נוסחה נפוצה כמשפט פיתגורס נדמית פתאום מסובכת קצת יותר בעת הקריאה בספר. פיזיקאים שאינם שולטים במתמטיקה, מתמטיקאים שאינם שולטים בפיזיקה, ומי שאינו שולט בשניהם גם יחד – כל אלה ייהנו מהספר, אם רק יקבלו את כללי המשחק האלה, ויסכינו עם קריאה אודות משוואות בלי להבין אותן לגמרי עד הסוף.

מאת שרון