צללים צרובים / קמילה שאמזי. מאנגלית: עידית שורר

לא הרבה כתוב בספר "צללים צרובים" על פצצת האטום שנפלה על נגסקי והרגה מעל 70,000 איש.

יתרה מזאת. במקום מילים, מופיע בספר דף לבן.

ועם זאת, צללי הפצצה הנוראית הזאת מלווים את גיבורת הספר וסובביה לכל אורכו.

ולא רק צללים מטפוריים, אלא שלושה צללי ציפורים הצרובים על גבה.

ילווה אותה גם זיכרון אהובה הגרמני, קונרד, אותו לימדה יפנית, אשר הפך גם הוא לצל חקוק בסלע.

"שם. רואה? שם."

מאין לך שזה הוא?"

"אף אחד אחר בנגסקי לא מטיל צל ארוך כל כך."

מנגסקי הבלתי אפשרית בורחת הירוקי להודו, על גבול פקיסטאן, אל אחותו של קונרד אשר הכנסת האורחים המסויגת שלה הופכת לחברות עמוקה רבת שנים.

גם כאן, דרך השפה, מוצאת הירוקו אהבה. הפעם עם סג'אד, משרתם של מארחיה המלמד אותה את שפת האורדו, ואשר עמו היא מקימה את ביתה, על רקע ההתנתקות הקרבה של פקיסטן מהודו.

דרך הירוקו ומסע חייה אנחנו נחשפים לדרמות האזוריות המתרחשות בפקיסטן, אפגניסטן, ואף ניו יורק שלאחר פיגוע התאומים.

זהות, זרות, מהותו של בית ומהותן של חברויות וקשרי משפחה המושכים צללים מן העבר אל ההווה ללא אפשרות להימלט, קטנות האדם מול מהלכי ההסטוריה.

מחשבות על כל אלה מתעוררות עם קריאת הספר.

מאת אירית ישראלי