לפני השינה/ ס.ג'. ווטסון. מאנגלית: הדסה הנדלר.

אומרים, שדרך החיים הנכונה היא לחיות בהווה. לא להיתקע בעבר, לא לדאוג מהעתיד. כל אלה מעכבים אותנו. יש לחיות את ה"כאן והעכשיו".

ומה אם באמת לא היה לנו עבר? לא היינו מוציאים אנרגיות מיותרות על ניסיונות לתקן ולשנות דברים שכבר עשינו. כל יום בפני עצמו.

האם עצרתם לחשוב פעם עד כמה אנחנו למעשה - מכלול זיכרונותינו?

כל דבר שאנו עושים, נובע מזיכרון של רגע בעברנו. אם זה זיכרון לימודי, אם זו המשכיות, היכרות עם אנשים, ניסיון העבר, יישום לקחים.

איך היינו חיים אם לא היו לנו כל אלה?

בכך בדיוק עוסק הספר "לפני השינה".

כריסטין סובלת מסוג נדיר של אמנזיה.

היא מאבדת את כל זיכרונותיה בשנתה, וקמה כל בוקר לחיים חדשים, במלוא מובן המילה.

בכל בוקר היא מצפה לראות במראה אישה בשנות העשרים, הגיל בו היתה כאשר איבדה את זיכרונה.

ובכל יום מחדש עליה להתמודד עם ההלם של היותה בת ארבעים ושבע, נשואה, אם שכולה, ללא דבר מוכר אחד בסביבתה.

בכל בוקר מחדש, מציג בפניה בעלה את עצמו, מסביר לה את מציאות חייה הקשה, מדריך אותה כיצד להסתדר כאשר הוא נמצא בעבודה, וחוזר הביתה אחר הצהריים כדי לענות לכל שאלותיה.

אך האם המציאות אותה הוא מתאר לה נכונה?

כמה קל לספר לכריסטין כל דבר שהוא, תוך ידיעה שמחר יחזור כל התהליך על עצמו?

כמה קל להעלים מחייה חברים, צילומים, ספרים, או כל דבר אחר בו לא רוצים שתיתקל?

וברגע שעולה הספק, במי תוכל כריסטין לבטוח? ובמי נוכל אנחנו, כקוראים?

הספר "לפני השינה" הוא ספר שמעורר הרבה מחשבות  על מקומם של הזיכרונות בחיינו.

שלא כמו הסרט" 50 דייטים ראשונים", אשר עסק באותה הבעיה, אך משך אותה אל הכיוון הקליל והרומנטי, כאן ניתן לעלילה פן של ספר מתח, אך המפגש עם עולמם של חולי האמנזיה מדהים בשניהם.

מאת אירית ישראלי