"אם תאוות כבוד היא חטא, אין עוד חוטא גדול ממני" (הנרי החמישי, שייקספיר)
 
קן פולט ידוע ומוכר בספרי המתח המשובחים שלו. אולם, לא חובבת ספרי מתח אנוכי והכרתי אותו דרך שני רומנים היסטוריים עבי כרס שכתב: "עמודי תבל" ו"עולם ללא קץ", שעוסקים בבניית הקתדרלות בבריטניה של ימי הביניים. כתיבתו סוחפת, מלאת חום וחדורת היסטוריה. אתה נשאב אל תוך הקונטקסט במהירות ומוצא עצמך חי בתקופה שהועיד לך.
 
בטיול שערכתי בספטמבר 2010 בארה"ב גיליתי ספר חדש, עב כרס, שוב רומן היסטורי. הבחנתי שזהו הספר הראשון מתוך טרילוגיה וצהלתי כאילו הטיול זימן לי חגיגה אישית. רכשתי מיד את הספר, בידיעה שאצטרך להמתין בסבלנות לשני חלקיו הבאים. באנגלית הטרילוגיה נקראת: Century Trilogy (טרילוגיית המאה); חלקה הראשון עוסק במלחמת העולם הראשונה ונקרא "נפילת ענקים"; השני במלחמת העולם השנייה, ייקרא Winter of the World ויצא לאור ב-2012; והשלישי יעסוק במלחמה הקרה וצפוי לצאת לאור ב-2014 (בהזדמנויות רבות ציינתי כי לדידי המלחמה הקרה היא מלחמת העולם השלישית וכי מלחמת העולם הרביעית החלה עם נפילת התאומים ועדיין לא נסתיימה, כך שמבחינתי כבר יש לנו התחלה טובה).
 
פולט נוטה לכתוב ברומנים ההיסטוריים שלו על מצבים שונים: מלחמת מעמדות, מלחמות אידיאולוגיות, מלחמת המינים, מלחמות להפיכה (כנגד המלוכה, הצאר, הקיסר וכו'). הוא נכנס לתקופה מסוימת לפרטי פרטיה ומשתמש בארועים ודמויות היסטוריות, בסוף דבר מציין פולט ש"או שהסצנה שלי קרתה או שהיא יכלה לקרות, או שהמילים נאמרו או שיכלו להיאמר" (עמ' 901).
 
בספר הנוכחי היריעה היא בין 1911 ל-1924, ההתמקדות במלחמת העולם הראשונה, אבל פולט מתעסק בעיקר ברוסיה, גרמניה, צרפת, בריטניה וארה"ב (ותחילתה של "בעיית היהודים"). אפילו ישראל מוזכרת (לפחות במשפט אחד), שנכבשה על ידי הבריטים. לצערי הרב, הוא "מדלג" על מלחמות הבלקן, מלחמת העותמנים ובעיקר - שואת הארמנים.
 
"נפילת ענקים" הוא ספר שנוגע בנפילתן של אימפריות, בנפילתן של אידיאולוגיות והתהוותן של אחרות, נפילתם של מעמדות והתהוותם של אחרים - כן, אימפריות נופלות לאט... - מחבר בין רוזן למשרתת ואח"כ מפריד ביניהם כרקע למאבק הבין-מעמדי, קורם עור וגידים לרומן בין אנגלו סקסית סופרז'יסטית לאיש מודיעין גרמני להדגיש את מאבק העליונות, וכל זאת כדי להבליט את הנושאים העיקריים בספר ואת האהבות הבלתי אפשריות, כרקע קישוטי. הדמויות הן מכל המעמדות וכל קצות הקשת הפוליטית שנעות בין המדינות שהזכרתי, ומקיימות ביניהן יחסי אהבה-שנאה, יחסים מורכבים שמפרידים ביניהם מעמדות, מאבקי פמיניזם ואידיאולוגיות שונות, ובעיקר הזרם הסוציאליסטי המתעורר.
מלחמת העולם הראשונה קרתה, אולם בכל 900 העמודים האלו מדגיש פולט שוב ושוב שהמלחמה לא הייתה כורח המציאות ובכל זאת מתו בה 18 מיליון איש. הוא מפרט מאוד בדיונים, התלבטויות והחלטות שלפני פרוץ המלחמה כדי להוכיח שאת המלחמה הזאת היה אפשר למנוע. כל כך לא צריכה לקרות שפולט מתאר רגע, יחסית בתחילת המלחמה, בחג המולד שבו הגרמנים והבריטים צעקו אחד לשני חג שמח, התקרבו לאויביהם, לחצו את ידיהם, שאלו לשמם והראו להם תמונות... "ואולי מחר לא ירצו לירות בחבריהם החדשים..." (עמ' 359), ואכן הדמויות נלחמות אחת בשנייה; כל כך לא צריכה לקרות שפולט שם בפי אחת הדמויות את טענתו של עמנואל קאנט מתוך "השלום הדמוקרטי": מדינות דמוקרטיות לא נלחמות בינן לבין עצמן.
גם במהלך המלחמה שם פולט בפי הדמויות הראשיות והעיקריות את העובדה שהמלחמה מיותרת ושניתן להפסיק אותה. ישנם תיאורים רבים גם של מהלך המלחמה, הרצון ליצור משא ומתן לשיחות שלום, ולמרות זאת, כשאתה במלחמה, אתה נוהג כמו במלחמה.
באופן מוזר ביותר פולט מדגיש כי דווקא הבריטים הם אלו שמחרחרי מלחמה ואילו הגרמנים הם אלו ששואפים לשלום, כאוהבי אדם ושונאי מלחמה, דווקא הבריטים הם אלו שמארגנים מסעי שנאה נגד הגרמנים ואף הקימו מחנות ריכוז שבהם שמו את אלפי הגרמנים וגרמו להתפרקותם של משפחות. מבחינתו, הבריטים הם אלו ששלטו במהפכה ברוסיה, בלנין ובטרוצקי וכיוונו אותם. מוזר, כיוון שפולט בריטי.
מצד אחד מאשים את בריטניה בחרחור מלחמה ובאימפריאליזם, אולם מצד שני מייחס חשיבות גבוהה לוילסון ולתפקידו בהיסטוריה. ללא ספק 14 הנקודות של וילסון הובילו להפסקת האש הידועה ובהמשך לסיום המלחמה. לדידו, תפקידו של וילסון הוא "לברוא את העולם מחדש". והוא אף הקים את חבר הלאומים. הרבה הערכה וכבוד לוילסון שלמרות מחלתו הרגיש את כובד שינוי פני העולם על כתפיו ולא ויתר לרגע, למעשה עד למותו ב-1924. תיאורים רבים של ניסיונותיו של וילסון להפסקת אש, שפעל וחתר ככל יכולתו להקים מערכת בינלאומית חדשה שתוודא שמלחמה כזאת לא תפרוץ עוד פעם (עמ' 512). אולם, גם וילסון לא מתחמק מאש עטו של פולט ומאשים אותו בכליאתם של אנשים שהתנגדו למלחמה, לדוגמה, הנהיג הפרדה גזעית במשרדיו בוושינגטון.
את דעותיו הוא מקפיד לשים דווקא בדמויות שהן מהצד "החלש": גרמני צעיר, משרתת שמתברגת בעולם הפוליטיקה, ונשים, בעיקר נשים. כפי שהזכרתי לעיל פולט אוהב מאוד להתעסק עם מאבק הנשים. גם בספריו הקודמים עסק פולט בנשים חזקות, פמיניסטיות ומובילות שגם אם לא מנהיגות בפועל הן אלו שמושכות בחוטים. לנשים בספריו תפקיד חשוב מאוד במהלך העלילה ומהלך ההיסטוריה. גם בספריו האחרים הנשים הן הכוח המניע, מגלות גמישות מחשבתית ומצליחות לגאול מצבים והוא עונה על זה: "בנשים קשה יותר לשטות. למרבה המזל, הן נוטות לקבל את השונה מהן, לעומת גברים" (עמ' 891).
בספר מוזכר אף יום האישה הבינלאומי כפי שהונהג לראשונה ברוסיה ב-1917, במקביל למהפכה.
 
במהלך הספר נזכר גם הפילוסוף ברטנרד ראסל, ובסיומו הוא מזכיר אותו שוב עם ספרו "הבולשביזם הלכה למעשה". הוא מכביר פרטים בביקורת על הספר והפילוסוף, ומצד שני ההגנה עליו דווקא מפיה של אישה: סוציאליסט שטוען שהבולשביקים לא מיישמים את הסוציאליזם. ובמשפט אחרי זה הוא מעלה את תחילת התעוררותו של הנציונל-סוציאליזם.
 
לקראת סופו של הספר, סופה של המלחמה, שם פולט בפי דמויות רבות את הצורך של גרמניה ב"נקמה", שבלית ברירה תגיע הנקמה.. והרמזים הרבים לכך שמלחמת העולם הבאה הבלתי נמנעת.
 
 
900 עמודים של הנאה צרופה... לקרוא את הרומן המדהים הזה וללמוד ממנו סוף סוף מטעויות העבר, ללמוד לקחת אחריות, מה שאיננו משכילים לעשות: אחת הדמויות אומרת על הנשיא וילסון כי בדמוקרטיה הנשיא כפוף לבוחריו, מנהיג חייב להתייחס לדעת הקהל כמו שמלח מתמודד עם הרוח, נעזר בה כדי לכוון את האוניה לכיוון זה או אחר אבל לא מנסה לצאת ישירות נגדה (עמ' 398).

מאת מירב