הזקן בן מאה המאה שיצא מהחלון ונעלם / יונס יונסון. משוודית: רות שפירא

כבר במבט ראשון, מעוררים שם הספר והכריכה ציפייה להומור, שנינות ומקוריות.

מבחינתי, הציפייה הזו נענתה במלואה, מן השורה הראשונה ועד לאחרונה.

תוך השתלשלות עניינים המזכירה קצת את המציאות ההזויה העוטפת את הסרט פורסט גאמפ, אנחנו מוצאים עצמנו מתלווים אל אלן קרלסון השוודי במסעותיו המוזרים סביב העולם ובמפגשיו המוזרים עוד יותר עם מגוון דמויות מרכזיות בהיסטוריה.

וככל שהסיפור הזוי, אתה, כקורא, אומר לעצמך - האמת היא שכפי שהשתלשלו הדברים, יש בזה היגיון.

זהו אותו היגיון הפכפך הנמצא בספרים כמו החייל האמיץ שווייק, מסביב לעולם בשמונים יום וילקוט הכזבים גם יחד.

אלן בורח מבית האבות בו הוא חי בעוד ההכנות למסיבת יום הולדתו המאה בעיצומן. בתחנת האוטובוס, בהחלטה אימפולסיבית, הוא לוקח עימו מזוודה עליה נתבקש לשמור ע"י זר מוחלט, ועולה לאוטובוס תוך כוונה לנסוע עד להיכן שכספו המועט ייאפשר.

מרגע זה מתחיל אחריו מרדף של גנגסטרים, שוטרים ותקשורת.

אך לא איש כמו אלן, שהציל ממוות את הגנרליסימו פרנקו, השתכר עם סגן הנשיא טרומן בערב בו הודיעו לו כי הנשיא נפטר, פתר, בהיותו מגיש תה, את הבעיה האחרונה שעיכבה את המצאת פצצת האטום, נכלא באיראן ובמחנה כפייה בסיביר וברח, לא איש כזה ייתפס בקלות.

סיפור ההווה משולב בקפיצות אל עברו של אלן. לדוגמה, אביא את הקטע בו חברו הספרדי של אלן, מחליט לחזור לספרד הנמצאת על סף מהפכה ומזמין את אלן להצטרף אליו.

"אלן הרהר בהצעה. מצד אחד לא היה לו שום עניין במהפכה, ספרדית או אחרת. הלוא זו רק תוביל למהפכה נוספת, בכיוון ההפוך. מצד שני, הלוא ספרד נמצאת בחו"ל, בדיוק כמו כל הארצות, להוציא את שוודיה, ואחרי שקרא כל חייו על חו"ל לא יהיה רע לחוות פעם אחת את הדבר האמיתי. אולי בדרך אפילו ייתקלו בכושי או שניים? כשאסטבן הבטיח לו שהם ייפגשו לפחות כושי אחד בדרך לספרד, אלן לא יכול היה אלא להיעתר".

וטעימה אחרונה:

"לאלן קרלסון לא היו שום דרישות מיוחדות מהחיים. הוא רצה מיטה, הרבה אוכל, משהו לעשות, ובפרקי זמן קבועים לגימה הגונה של יי"ש...המחנה בוולאדיווסטוק הציע את כל מה שאלן רצה, למעט היי"ש...אילו רק לא היתה הבעיה של היי"ש. אלן החזיק מעמד בדיוק חמש שנים ושלושה שבועות ואז אמר: עכשיו אני רוצה כוסית. וכאן אין שום כוסית. לפיכך הגיע הזמן לזוז הלאה."

מאת אירית ישראלי