"הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" / יונס יונסון. משוודית: רות שפירא

"הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" הוא ספר מצחיק עד דמעות והוא מצחיק במיוחד כאשר מתפוצצים דברים...
בעצם, הזקן, שקץ בבית האבות, ברח ממסיבת יום ההולדת שלו כי רצה מעט יי"ש ומעט שלווה. אבל היות והוא איננו סתם זקן, אלא המאה העשרים כולה מאחוריו, בעצם הוא חלק ממנה, לא. הוא דמות מפתח...
-

אתחיל שוב. אלן קרלסון הוא מומחה לפצצות, שסיים רק 3 שנות לימוד, ושלא ברצונו היה נקלע למצבים לא נוחים, הוא היה מחזיק בהם מעמד רק כשלא דיברו איתו על פוליטיקה, ו/או דת, ואם כוסית יי"ש הייתה לידו לא היה מתרחש בחייו דבר. הוא גם לא מתערב בחיים של אחרים. אבל היות והוא רצה מדי פעם משהו, את כוסית היי"ש, הוא היה חייב לשפר את מצבו ולצאת למסע חדש תוך כדי שהוא יודע "שהכול יסתדר אלא אם כן הכול ישתבש", כי: "האמת  - מה שיהיה יהיה", ו'שורף' תרתי משמע את מה שהשאיר מאחוריו.
דמות האיש האדישה שמידי פעם מפריעים את שלוותה הזכירה לי את הדמות המצוירת של 'הפנתר הוורוד'. הוא תמיד נחלץ ללא פגע, אולי מתלכלך מעט, אבל לא יותר, וממשיך הלאה עד שמציקים לו.
ומכיוון שכך, אפילו שהוא בן מאה, כשהוא בורח מבית האבות, עדיין מתרחשים סביבו דברים, הוא עדיין יודע להיחלץ ממצבים, ותוך כדי המצוד אחריו 'משוחזרים' חייו, אבל גם כל המאה העשרים כשה'פנתר הוורוד' הזה צץ מדי פעם במקומות מפתח. והוא פוגש את כו-לם.
כשצריך יעזור לאשתו של מאו צה טונג, למשל, כי הוא לא יכול לסבול עוול ובהתמחותו ישתף רק את מי שיימצא חן בעיניו. סטלין לא מצא חן בעיניו, הוא נראה לו משוגע, אז לו הוא לא ייתן את הפצצה, אפילו במחיר שהייה בגולאג. (ושם הוא פוגש גם את איינשטיין, בעצם את אחיו הסודי המאומץ והדיכאוני...)
בגללו ניקסון מועד. הוא לא היה צריך לספר לניקסון את סיפוריו על המושלת אמנדה מאינדונזיה ואיך הדברים מצליחים לה שם. לטרומן ולדה-גול הוא דווקא מוכן לעזור.
וככה אנחנו מקבלים את תקציר טיפשות הפוליטיקה של המאה העשרים, על מלחמותיה המיותרות, ובמסווה של קומיקס - סאטירה טובה ונושכת... כי כפי שסבו של הסופר אמר לו פעם: ”אלה שרק מספרים את מה שקרה באמת, אותם לא שווה לשמוע."

בזמן מנוסתו כשהוא כבר בן מאה, הוא פוגש מדי פעם אדם ססגוני מסוג זה או אחר שמצטרף לחבורה, כי במזוודתו 50 מיליון קרונות שהוא מוכן להתחלק בהן מדי פעם... כשהיה צריך את המזוודה הוא לקח כי... הוא אפילו לא ידע מה יש בתוכה, הוא קיווה שימצא בה לכל היותר בגדים להחלפה.
ונעליים, כי ברח בנעלי בית.
בהמשך מצטרפים לחבורה גם היפה, הכלב שלה, ו...
פילה.
שאפילו אותה המשטרה איננה איננה רואה.
הספר תורגם ל-26 שפות, ובקרוב גם סרט. ונראה לי שההיגיון של ספרי וסרטי המתח והמלחמה למיניהם כבר לא יהיה כשהיה אחרי שקראנו הספר הנוקב הזה. כשהאמת הפשוטה עמדה לנגד עינינו ולא ראינו אותה כפי שהמשטרה השוודית לא יכלה לראות את הפילה.

אוגניה, בלוגילוגי