1Q84 / הרוקי מורקמי. מיפנית: עינת קופר

ראשית, הצהרה: אני מכורה למורקמי
שנית, אני כועסת!! בארץ, פורסמו שני חלקיו הראשונים כספר אחד וחלקו השלישי האחרון והמסקרן, יפורסם במהלך השנה. למה?????? למה אי אפשר היה לתרגם את שלושתם יחד??? למה להשאיר אותי תלויה באויר???

1984, או 1Q84, כפי שאאוממה, הדמות הנשית הראשית, מכנה שנה זאת, היא שנה מיוחדת. שנה שבה יש עולם מקביל לעולם הממשי, אם 1984 עושה לכם דה ז'ה וו זה לא בכדי.
מורקמי מתחבר מאוד ל-1984 של אורוול. ב-1984 של אורוול הומצא האח הגדול, שהוא משול לסטאליניזם, עולם שבו האח הגדול צופה מעל ומבחוץ, ואילו 1Q84 של מורקמי הכל שקוף והאח הגדול מוחלף ב"ליטל פיפל", שמגיעים מבפנים, מתוך האדם עצמו - זהו משחק מילים מנוגד כשלעצמו, כפי שאחת הדמויות אומרת.
את 1984 מחליפה אאוממה (שעועית ירוקה) ל-1Q84 כיוון שהאות Q נשמעת כמו הספרה 9 ביפנית. היא מחליפה ספרה זאת ביודעין, שהעולם שהיא יוצרת הופך להיות עולם עגול (כמו האות), עולם שונה שבו הנוף שונה, היא יוצרת את העולם הזה ברגע שהיא יורדת ממונית בכביש ראשי סואן ופקוק בו בזמן שנהג המונית מזהיר אותה שמעתה הדברים לא יהיו כמו שהם נראים.
אאוממה היא רוצחת שכירה מיומנת, חזקה וקרה. כשהייתה בת 10 התאהבה בטנגו - הדמות הראשית הגברית.טנגו הוא דמות קבועה בספריו של מורקמי - דמות פאסיבית ש"נזרקת" למפגשים והתרחשויות בלתי צפויים. טנגו היה ילד פלא, עילוי במתמטיקה וכעת הוא מורה למתמטיקה וסופר צללים. גם טנגו התאהב באאוממה בילדותו וזכרון מגע ידה מלווה אותו.
הספר בנוי פרקים-פרקים, פרק לדמות הנשית, פרק לדמות הגברית. שתי הדמויות הראשיות של מורקמי נועדו להיפגש בעולם מקביל, עולם שסובב סביב הליטל פיפל. סיפור שנע במעגלים בין אאוממה לטנגו שאין סיכוי שב-1984 ייפגשו, אך ייתכן מאוד שב-1Q84 הסיכוי לכך יגדל (ואני לא יודעת זאת עדיין כיוון שהחלק השני תם ואני אמורה לחכות לחלק השלישי...)
הסיפור החיצוני-ריאליסטי הוא סיפורם של אאוממה וטנגו, הסיפור המקביל-הדמיוני הוא סיפורם של הליטל פיפל. סיפורה של כת שלמנהיג שלה יש כוחות על טבעיים: הוא יודע לקרוא מחשבות ולהניע שעון ממקום אחד למשנהו בכוח המחשבה בלבד, מנהיג שמקבל שיתוק-מיני ביזארי. סיפורה של ביתו שהופכת להיות סופרת בגיל 17 וטנגו הוא זה שמשכתב אותה ונקשר לעולם הזה...

אין לי חיבור לספרי פנטזיה או מדע בדיוני, אני ריאליסטית לחלוטין. אבל מורקמי זה סיפור בפני עצמו: חוץ מיער נורווגי - הריאליסטי מכולם - ספריו נוגעים בפנטזיה. נוגעים ומיד חוזרים לעולם הריאליסטי. ספריו עומדים על גבול מציאות-דמיון, ריאליזם-פנזטיה, הם חומקים ממימד אחד למשנהו. בעולמו הספרותי של מורקמי המודע מתחבר אל התת מודע בעולם ריאליסטי, כן, אפילו עולם הדמיון והפנטזיה מחוברים לעולם הריאליסטי.
בעולמו הספרותי של מורקמי יש תמיד שתי דמויות - גבר ואישה, לרוב בודדים שאיכשהו מתחברים להם יחדיו, או שיש להם נקודה משותפת, ושניהם נעים בין שני הגבולות של מציאות-דמיון.

מורקמי סיפר באחד מראיונותיו שהזיכרון הראשון שלו הוא שכאשר היה בן 3 הצליח איכשהו לצאת מהבית, ירד לכביש ונפל לערוץ נחל. המים סחפו אותו לעבר מנהרה אפלה ונוראה, אולם ברגע שעמד להיכנס לתוכה הושיטו אמו את ידה והצילה אותו.
עולמו הסיפורי של מורקמי הוא דואלי: גבר-אישה, ריאליסטי-דמיוני, טבעי-על טבעי, קרקעי-תת קרקעי. ועולמם של הדמויות שלו הוא עולם של עומק - יורדות מתחת לקרקע, לתוך באר, לתוך יער, מנהרות (מנהרות רכבת)
וכך נראים כל ספריו...

מורקמי יודע לספר סיפור, והספר הזה כתוב מופלא ומקיף, הרבה פעמים במהלך הקריאה עצרתי ואמרתי לעצמי - דוסטויובסקי, אולם הסיפור הזה ארוך מדי, רווי בפרטים, ארוך מדי...
ויחד עם זאת - אהבתי מאוד, אחכה בכיליון עיניים לחלק השלישי ותמיד אשאר נאמנה למורקמי
אני חושבת שאת רוב ספריו תרגמה עינת קופר - ומילה טובה גם לתרגום: יופי של תרגום, יופי של הקשבה למילים של מורקמי ולעולמו המיוחד!!

מאת מירב