האסופית / לוסי מוד מונטגומרי. מאנגלית: טלי נתיב עירוני

אן מאבונלי / לוסי מוד מונטגומרי. מאנגלית: טליה דאי

אן שרלי / לוסי מוד מונטגומרי. מאנגלית: טליה דאי

בית החלומות של אן / לוסי מוד מונטגומרי. מאנגלית: אלאונורה לב

כל מי שניגש לכתוב על "האסופית" על שלל המשכיה, ניגש בחרדת קודש נוסטלגית. מי לא קראה את עלילות היתומה הג'ינגית בילדותה, ועל מי לא הילכה קסם?

  הספרים הללו גם הוסרטו באינספור וריאציות, ואין ספק שהגדילה עשות מכולן השחקנית שגילמה את אן בשנות הארבעים של המאה הקודמת, ושינתה את שמה ל"אן שרלי" בעקבות כך.

בקנדה נבנתה "החווה הירוקה" המשמשת מרכז מבקרים ואטרקציה תיירותית  להמוני מבקרים העולים לרגל אליה.

אין ספק שהספרים הללו ודמותה של אן הן מהסדרות המצליחות ביותר של ספרות הילדים והנוער במאה הקודמת, ובכל זאת, כשאני מתייחסת לספרים הללו עכשיו, ובמיוחד לספר האחרון בסדרה, יש בי סוג של אכזבה.

ב"בית החלומות של אן" אומרת אחת הדמויות: "צריך לדעת מתי להפסיק לספר סיפור". וההרגשה שלי היא שגב' לוסי מוד מונטוגמרי, הסופרת, לא ידעה להפסיק בזמן.

אן שרלי – הילדה והנערה - היתה מלאת דימיון וכישרונות. היא הצליחה -בספרים הראשונים – לשנות את חייהם של כל מי שהיה לידה. לשפר את אבונלי, להפוך אנשים מרירים ושונאי אדם לטובי לב וחביבים. היא היתה חלוצה, דמות נשית - שבעולם של גברים הלכה להשיג לעצמה השכלה וחיה חיי קולג' עליזים עם חברותיה הסטודנטיות, באופן שמאוד דומה לחיי האשה המודרנית היום.

ובסופו של דבר, בספר האחרון בסדרה - מה היא עושה? מהווה רעיה טובה לבעלה, הרופא המוצלח, מגדלת את ילדיה ומעבירה את המסר שאין דבר נפלא יותר ממשפחה.

כשרונותיה ודמיונה המפותח התפוגגו עת הפכה למטרוניתה מכובדת, ובקרוב סביר להניח שתהפוך להיות סוג של רייצ'ל לינד, שמתערבת ומשיאה עצות למי שזקוק לכך ולמי שלא. אשה טובת לב - אך לא מסוג האנשים שמשנים במשהו את אופיים של האנשים שהם באים איתם במגע, או את העולם בכלל.

אולי הציפיות שלנו מוגזמות, ואולי זהו שיקוף הולם של ההתפכחות הכואבת, של מי שחשב בילדותו שהעולם מונח לרגליו ובסופו של דבר מוצא עצמו מתעסק בדברים טריוויאליים. קטנוניים. מי שהיו לו פעם עיניים לראות רק את יופי העולם, ועכשיו - עכשיו הוא בקושי מסוגל לראות מעבר לבלגן שבביתו הקט.

למרות האכזבה מהדרך בה מסתיים סיפורה של אן שרלי, הספרים הראשונים עומדים בזכות עצמם וראויים לכל שבח. הסופרת מיטיבה לתאר קהילה קטנה על שלל דמויותיה, להראות את אינספור ההתחרשויות המתקיימות בעולם של שיגרה, ואת דמותה של אן – המגיעה כנטע זר והופכת לעץ עמוק שורשים בעיירה הזו.

כשקראתי לראשונה את הספרים הייתי ילדה, ועלילותיה של אן שעשעו והלהיבו אותי. היום, ממרחק השנים, הלב נחמץ על הבדידות של מתיו ומרילה, ועל היתמות והסבל שבמעבר ממשפחה אומנת אחת לאחרת, שילדה קטנה היתה צריכה לעבור. לא מעט כאב ועצב יש בספרים הללו, יחד עם אופטימיות, הומור ואהבת אדם.

ולמרות שאן שבספרים לא הצליחה לעשות שום מהפך משמעותי בסופו של דבר, הרי שהספרים הללו הצליחו לגעת בנפש כל מי שקרא בהם, ולהפוך לפריט חובה בספרייה של כל ילדה.

מאת זלפה שלמה