חשד לשיטיון/ מאיה ערד

רותי נשואה מזה 40 שנה לגיורא, פרופסור לאווירונאוטיקה באוניברסיטת סטנפורד המצוי על סף פרישה. הוריה נפטרו זה מכבר, אחותה רחוקה ממנה פיזית ורוחנית, ואין לה ילדים. היא ויתרה על קריירה מקצועית וגם על עבודה סתמית יותר ובנתה לעצמה עולם של נוחות המורכב מגיורא וממנה בלבד. השניים חיים בהרמוניה, ונראה שהקשר ביניהם הוא מרכז עולמה של רותי. אולם דווקא בעת שגיורא עתיד לצאת לפנסיה, והם עתידים לבלות את כל זמנם יחד, מתגלים סימני התפוררות שעיקרם חשדה של רותי שגיורא מנהל רומן עם – או שמא מכיר באבהותו כלפי – נטעלי, מרצה צעירה שהגיעה זה עתה מישראל עם בן זוג מאכזב בכל קנה מידה.

כשהיו צעירים, הסכימו רותי וגיורא שאם היא תהפוך להיות כמו סבתה או אם הוא יהפוך להיות כמו אביו, בן הזוג השני יעזור "לגמור עם זה". עכשיו רותי חוששת שגיורא הופך להיות כמו אביו, והיא מבררת אם הגיע הזמן לקיים את ההבטחה. היא עוקבת אחריו בדאגה כפולה: רגע היא דואגת לו, ורגע למערכת היחסים ביניהם. אגב זה, היא גם מהרהרת בחייה, במערכות היחסים שהיא בנתה, בוויתורים שלה, בחוסר השייכות שלה. כל התגליות האלה מגלות, בלי שרותי שמה לב, לא רק את עומק הקשר אלא גם את מידת התלות שלה בגיורא.

רותי היא דמות מעניינת משום שהיא אינה שגרתית. היא אינה מתפענחת בסוף כאחרת מזו שהייתה עד כה, ההתגלות שהיא עוברת מצומצמת ואינה מפרשת בדיעבד את כל חייה באור אחר. זוהי אישה מיושבת שבחרה בחירות ושילמה מחירים בלי להצטער. היא מציגה דמות חריגה ומעניינת של אישה בעולם ספרותי בו נשים רבות הן רק סכום מערכות היחסים שלהן, ובפרט אימהותן. רותי מעריכה חיים נוחים, שקט, מרחב מחיה עצמאי, והיא אינה מתנצלת על כך, הגם שהיא חרדה שמא גיורא מתחרט.

כמו בחיים, גם בספר זה, פענוח חידה היא רק סיומה של סאגה אחת, ורבות אחרות נותרות בעינן. הספר הוא למעשה מעין נובלה מוארכת, שיש לה תמה אחת כמעט ללא סטיות, וללא התמקדות ובנייה של דמויות מעבר לזו הראשית. לכן, בעוד סוף הספר מפענח משהו בדינאמיקה של רותי וגיורא, הוא מותיר שאלות רבות פתוחות: אין הסבר ממשי להתנהלותו של גיורא עצמו, לזו של נטעלי, למערכת היחסים ביניהם או בין נטעלי לרותי (מעבר להשוואה הניגודית המתבקשת מאליה). גם אין לקורא כל מידע או הבנה לגבי המחר של אף אחת מהדמויות. הספר חושף נתח מתוך החיים ואת העבר הנדרש כדי להבין אותם, אולם העתיד נותר לוט בערפל.

מאיה ערד היא מהכותבים הטובים ביותר בעברית כיום. ספרה "אמן הסיפור הקצר" היה בעיני לא פחות מווירטואוזי, וגילה את יכולתה של ערד גם לטוות סיפור מפורט, בנוי היטב ומעניין, וגם לשלוט בסוגים רבים ושונים של כתיבה, ולהציג את כולם במסגרת אחת. אמן הסיפור הקצר אכן ברא עולם שלם, שהקורא 'חי' בתוכו מבלי לחוש בתפרים שהרכיבו אותו. ספר זה, יחד עם "שבע מידות רעות" הנהדר והספר הנוכחי יוצרים יחד טרילוגיה של סיפורים על החיים האקדמיים מזוויות שונות (ההתחלה המבטיחה, הדחייה המתמשכת, החיים שאחרי ההצלחה). נדמה לי שהספר הנוכחי אינו משחזר את הגאונות שב"אמן הסיפור הקצר", אולם עדיין מדובר ביצרה מעניינת, קריאה ביותר, קוהרנטית ומוצלחת.

מאת שרון