גילי והמכשפה הקטנה / שרית גורן

ממטילדה, המכשפה הקטנה של שרית גורן, התפעלתי ממש מהרגע הראשון. כי העברית של שרית גורן עדכנית ועכשווית לגמרי ועם זאת טובה ועשירה ומהווה מצע יציב כמו בספרים שעינגו אותי בילדותי. וכי מטילדה היא מכשפה קטנה, מין אצבעונית שכזאת, והרבה עוולות נגרמות לה משום כך, כי פשוט לא רואים אותה, והתובנה הזאת הקסימה אותי, גם כשיקוף של עולם הילדים, שוודאי חשים הרבה פעמים שמשום קומתם הקטנה לא רואים ולא שומעים אותם, וגם משום האיזון שבה: גם בלי רשעים מתנכלים, קשים חייה של מכשפה קטנה.

אבל במהרה נכונה לי הפתעה, כי לא רק מטילדה היא מוקד ההזדהות לילד, או נאמר ילדה, שתקרא את הספר: מטילדה נקרית על דרכה של ילדה אמיתית, גילי, שהקשיים בחיים שלה דווקא כן נובעים מהתנכלות מכוונת, וגם היא בדרכה מעוררת הזדהות רבה.

מטילדה היא לא לבדה: כל מכשפה צריכה עזר כנגדה בדמות בעל חיים, ולמטילדה יש צב, שהדיאלוגים שלה אתו (לא מעט עלבונות. קשה להיות עזר כנגדה של מכשפה) קצת הזכירו לי את הצמד הקלאסי ששום מכשפה ישראלית לא יכולה שלא להתכתב אתו, תנינה וקורקבן של נורית זרחי. אבל שרית גורן מקורית, ובדמותו של הצב ובכלל ביחסי המכשפות והצבים בעולם שבנתה יש רעיונות חדשים ויפים.

יש בספר הומור שמדבר אל מבוגרים (בעיקר במה שנוגע להווי המושבה הקטנה הקרתנית שגילי מתגוררת בה, בהווה ובעבר) אבל לא כזה שעובר מעל ראשי הילדים. והפתרון הוא גם רומנטי, וגם הרמוני במפתיע (לא, לא אגלה), ואם יש קצת דודה-אקס-מכינה, לא נורא, סולחים. מה גם ששרית גורן לא זונחת גם את דמויות המשנה, ומשרטטת גם אותן בקווים מוקפדים ומאפשרת גם להן לעבור תהליך ושינוי. 

בקיצור - תענוג של ספר ילדים, גם למכשפות גדולות כמוני.

לי עברון-ועקנין