בית קיץ עם בריכה/ הרמן קוך. מהולנדית: ענבל זילברשטיין

"כל האבות מעדיפים שייוולד להם בן מאשר בת. דרך אגב, גם כל האמהות. פרופסור הרצל לימד אותנו ביולוגיה רפואית. כבר בשנה הראשונה הרצל דיבר על האינסטינקט. 'אי אפשר להשמיד את האינסטינקט', הוא אמר, 'שנים של ציביליזציה יכולות להסתיר את האינסטינקט. תרבות וחוק כופים עלינו לרסן את האינסטינקטים שלנו. אבל האינסטינקט אף פעם לא נמצא רחוק. הוא מחכה עם המכה עד שמישהו לא שם לב לרגע'." (עמ' 59)

בחרתי לפתוח בציטוט הזה, כיוון שלדעתי, בציטוט הזה טמון מרכז כובד הספר: האינסטינקט ההורי, האבהי.
אולי אפשר לומר, ספר נוסף על הורות. גם ספרו הקודם, "ארוחת ערב", עוסק בתפקיד ההורה במבנה המשפחתי והחברתי. ב"ארוחת ערב" המספר הוא אב לבן שמגן על מעשיו האיומים. זהו גם ספר נוסף על אלימות, זוועה, ובחינת הערכים המוסריים בחברה המודרנית. אולם, חשוב לציין, כי קוך לא ממחזר עצמו. הוא שומר על רמה אחידה של מתח, אם כי קשה לומר שזהו ספר מתח, במובן של שוטרים-גנבים-רצח... יש כאן עלילה, עלילה מורכבת שמתפתחת לאיטה.
ד"ר מארק שלוסר הוא רופא משפחה, ככזה, תפקידו למנוע מהפציינט להגיע אל רופא מומחה כדי למנוע לחץ בבתי החולים. ככזה, תפקידו לאבחן את האבחנות הראשוניות, לחטט בגופו של החולה ולתת מענה מיידי וראשוני. הוא חודר לנבכי קרביו של מטופליו בכל פתחיו ונקביו עד שהקורא עצמו מרגיש, מריח ונע באי נוחות משוועת. שלוסר מואשם ברשלנות רפואית, כיוון שאחד ממטופליו המפורסמים מת ממחלה ממארת.
ובכך נפתח הספר, אך למעשה זהו רקע פותח וסוגר, הסיפור והעלילה נוגעים בדמות אחרת, בו-עצמו כאב לשתי בנות, ובחינת האינסטינקטים האבהיים שלו. האינסטינקטים הללו הם אלו שמניעים את העלילה, הם אלו שמובילים את מחשבותיו כאב, כאדם, כגבר, והם אלו שמתוארים בפרוטרוט בסיפור באמצעות מחשבותיו - הבוז העצום כלפי גופו ומחשבותיו של האדם הבוגר. כל סרחונותיו של האדם, כגבר וכאב, עולים כאן בצורה חדה וישירה, חותכת בבשר, מחשבות שאפילו האדם מתבייש לחשוב אותן.
אהרון הרצל, הפרופסור שמצוטט על ידי שלוסר לעיל, עוד ילווה אותו רבות במהלך העלילה ותובנותיו חשובות להבנתו ולבניית אישיותו של שלוסר כרופא וכאב. וזה כולל את המבנה האבולוציוני הפאלי והאבהי על כל משמעויותיו וסתירותיו.

העלילה המרכזית מתרחשת בבית קיץ עם בריכה בביתו של השחקן ראלף מאייר, אותו שחקן מפורסם שבגללו הוא מואשם ברשלנות רפואית, שיש לו שני בנים יפי-מראה. כאן אעצור, פן יאשימו אותי שנית בבניית ספוילרים, והאמת, שכל מידע יהרוס את ההנאה מבניית המתח והקריאה...

כמו ב"ארוחת ערב" גם כאן הקורא נחרד למחשבותיו האיומות והבלתי מוסריות של המספר. גם כאן יש בחינה של אמות המוסר, בחינה של האינסטינקטים ההוריים, הרוע והאלימות מול החברה המודרנית. וספרים כאלו אני אוהבת באופן מיוחד!

מאת מירב