"ארוחת הערב"  מאת הרמן קוך.

תרגום מהולנדית: ענבל זילברשטיין.

עורכת התרגום: נעמי גליק-עוזרד.

הוצאת כתר-עברית.

262 עמודים

Het Diner - Herman Koch

כריכה אחורית

"דמיינתי לעצמי איך אני מכניס לו אגרוף באמצע הפנים האפורות שלו, קצת מתחת לאף... השיניים היו נשברות, דם היה זב מאפו, הייתי מבהיר את עמדתי"

פאול לומן ואשתו קלייר נפגשים לארוחת ערב במסעדת יוקרה עם אחיו סרג´ - פוליטיקאי בכיר שעומד לפני מערכת בחירות גורלית - ועם אשתו בבט. הם חייבים לדבר. הם יודעים על מה.
בין דיון על סרטו האחרון של וודי אלן להסבריו המלומדים של המלצר הראשי על המנות חושף פאול פרטים מצמררים על המעשה הנורא שעשו בניהם המתבגרים, ולא פחות מזה, עליהם עצמם.
באיזו מידה אחראים ההורים למעשי ילדיהם? עד כמה ירחיקו לכת כדי להגן על עתיד משפחתם? ועל עתידם שלהם?

הרמן קוך, איש טלוויזיה, פובליציסט וסופר הולנדי, כתב רומן אמיץ ומטלטל שמערער כל הנחה מוקדמת של קוראיו ומתאר בישירות מצמררת את האלימות היצרית שמפעפעת מתחת למעטה הערכים של החברה המערבית.

ארוחת הערב הוכתר כספר השנה של 2009 בהולנד, שהה חודשים ארוכים בראש רשימות רבי המכר ונמכר שם ביותר מ-300 אלף עותקים.

ההמלצה החמה שלי

וואו. איזה ספר. אסור לדלג עליו וגם לא לעבור עליו בשתיקה....ספר שנשאר זמן רב לאחר סיום קריאתו.

כי, זהו ספר עוצמתי שנכנס ללב ולמוח ולא נותן מנוח. כי, זה ספר בדיוני על מציאות קיימת. מציאות שאופפת את דור המאה העשרים. במקרה מסופר על הולנד הדמוקרטית והנאורה אך גם בישראל נתקלנו בזמן האחרון במקרים דומים...

הכתיבה מרתקת למרות שאין זה ספר מתח. המתח נבנה לאיטו. עד מחצית הספר אין פעילות רבה אך אי אפשר להפסיק לקרוא. תיאור ההכנות והמפגש בין שני האחים ונשותיהם – פאול וקליר ואחיו סרג' הפוליטיקאי המועמד אולי לראשות הממשלה ובבט . המפגש שחייב להתקיים... חשתי בעליית מתח מבלי שידעתי למה. מבנה הספר - גאוני. כל הספר בן 262 העמודים מתרחש במסעדת יוקרה במהלך שעות אחדות, עם פלאשבקים לאחור ומחשבות של פאול המספר בגוף ראשון. הפרקים הם למעשה מנות הארוחה – מהאפריטיף דרך המנה הראשונה, המנה העיקרית, הקינוח והדיז'סטיף. הוא מובנה כך שהסופר שותל קטעים מסתוריים, רמז לסדקים במשפחה שהיא לכאורה מאושרת. האב מגלה משהו על בנו. מה? אנחנו לא יודעים. מבינים שזהו משהו חמור :"עניינים עם בנות...כמה נפלא ופשוט זה היה יכול להיות, ענייני מתבגרים שגרתיים"... לאט לאט, עם התקדמות הארוחה, מתבררת סיבת הפגישה החשובה בין האחים ,הסודות מתגלים, קשרי המשפחה הופכים טעונים יותר והמסר קשה יותר. והסוף - השאיר אותי בפה פעור, דומעת וכועסת.

הפרקים קצרים. הסגנון מעולה, בעל הומור, חכם, ציני, סרקסטי.

ביקורת לא חסרה. ביקורת על היחס למהגרים, על הפוליטיקאים, על תרבות השפע ועל מסעדות פלצניות שבהן ארוחות גורמה שאין כמעט מה לאכול בהן ,על חינוך, בעיקר על חינוך. האם אבא טוב נחשב זה המגונן על בנו יתר על המידה עד שאמות המידה מתערערות? מה הגבול שמותר לנו להורים לגונן על מעשי ילדינו ומה יכולות להיות ההשלכות? מה הקשר בין גנטיקה וחינוך ומה משפיע יותר, מה הוא מוסר ולמי הוא נועד? ויש עוד...

הספר לא משאיר אותך שווה נפש, להיפך. ככל שקראתי יותר הזדעזעתי יותר.

אי אפשר להירגע אחרי ספר כזה. הוא תופש אותך בקרביים. והדעת לא סובלת... ואולי יש בו משהו במשפט התנ"כי אם כי לא בפירוש המילולי: "חוסך שבטו שונא בנו"...

ציטוט מזעזע:

"עולם בלי אסונות ואלימות – אלימות של איתני הטבע או אלימות של בשר ודם – יהיה באמת עולם בלתי נסבל."

ממליצה מאוד כספר חובה.

שוש מילמן