האלמנות של ימי חמישי / קלאודיה פיניירו. מספרדית: רינת שניידובר 

אלאס דה לה קסקדה היא עיר פרברית שהכניסה אליה היא דרך מחסום בהעברת כרטיס מגנטי של תושביה, או הצגת תעודת זהות לגננים ולנותני שירותים למיניהם. יש מצלמות בכל כמה מטרים שמסתובבות 360 מעלות, ולכן במקום הזה אפשר להשאיר את הדלתות והחלונות פתוחים ללא חשש. גם הילדים יכולים להסתובב חופשי בלי לדאוג.

באחד מימי חמישי בספטמבר 2011, לאחר קריסת התאומים (אבל רק במשמעות הכלכלית שלו), נמצאו שלוש גופות של הגברים החזקים העשירים והמשפיעים בעיירה. הם היו נפגשים בכל יום חמישי למשחקי קלפים או גולף, ונשותיהם שלא היו שותפות לפגישות הללו, נקראו בהומור על ידי אחד מהגברים "אלמנות הגולף" או "האלמנות של ימי חמישי": "נשים שבעליהן נוטשים אותן בכל סוף שבוע לארבע שעות לפחות כדי להשלים את כל שמונה עשרה הגומות של המגרש". אמירה שתהפוך עבור שלוש מהן אמירה נבואית. נשים מפונקות ועשירות, שכל עניינן זה הג'יפ, חוגים לילדים, חוגי העשרה לעצמן, תכשיטים והנאות חומריות למיניהן... אולם לא הכל כמו שנראה...

וירחניה היא סוכנת הנדל"ן של העיר ולרוב היא מספרת את הסיפור. לרוב, כי סיפורה חופף לסיפור של המספר-הכל-יודע, קצת איטי אחרי המספרת בשל תמימותה... לוירחניה יש פנקס אדום שבו היא כותבת על חבריה, על החברה הקפיטליסטית שבה הכסף הוא המניע והמוביל לריקבון. וירחניה היא גם סוג של מחליטה מי יגור בעיר שלה ואיפה, אולם בשל תמימותה לא תמיד היא רואה את כל הדברים ולכן אינה נוהגת איפה ואיפה בין לקוחותיה, לקוחות שאחר כך היא יודעת שיהיו חבריה.

את הסוף אנחנו הקוראים כבר יודעים מראש, המספרת לא מסתירה אותו, ולכן הקורא תוהה אם אכן ספר מתח זה. אולם, מיד מתברר כי אין כאן בלשים, אין עלילת מתח על רצח ומרדפים מפחידים. לא, זהו אינו ספר מתח. זהו משל לעיירה סגורה שמבדילה עצמה מעולם, מעין גטו של עשירים, שהכסף הוא הגיבור הראשי, המניע של הספר והתפתחות העלילתית שלו.

זהו ספר פשוט, ישיר, לא יומרני ונעים. משל על חברה שנהרסת בגלל הרדיפה אחרי הכסף, משל לקריסת הכלכלה שמובילה לקריסה אנושית...

מאת מירב