"העדינות" / דויד פואנקינוס. מצרפתית: לי עברון-ועקנין.

הספר נקרא בצרפתית La Delicatesse. ואיך אומרים בעברית מעדן ? - 'דליקטס'. כן, הספר עבורי – הוא כסעודת גורמה צרפתית, הכוללת בתוכה את כל המנות מהאפריטיף ועד לקינוח, כשההמנות מוגשות אחת אחת, בעירוב תמציות, מעוטרות ומוגשות באלגנטיות.

דויד פואנקינוס משתמש בכל התמציות הספרותיות הקיימות כדי לספר סיפור מסגרת פשוט על בחורה שהחיים הפגישו אותה עם אכזריות החיים שהיא נכנסת לתקופת ריקנות ושמתנהלת כאוטומט עד ש... יש בסיפור אפילו מוטיב מן הטלנובלה - כשקרה האסון היא הייתה בעמוד 123 של ספר, מה שמגרה את הקורא לתשובה פשוטה ומיידית – מתי היא תמשיך בקריאה, על שידתו של מי תמצא עוד עותק?

אבל אפשר לספר סיפור ואפשר לספר סיפור, לפואנקינוס יש הכישרון לפרק את הרגע למרכיבים, לתאר את המהלכים המחשבתיים שהובילו כל גיבור לפעולה, את ציפיותיו של הזולת העומד מול הגיבור, והוא עושה זאת בתובנות מרשימות, מתבל באירוניה ובאהבת אדם, כזו המכירה את נפתולי הנפש, ואפילו כשהנפש הזאת נכנעת לפעמים לגורל:
“אם היא בוחרת משמשים אני מתחתן איתה...
- …אני אקח מיץ משמשים, אני חושבת”,
יש תפקיד לנסיונה הקודם של כל דמות על כל עולם הדימויים שלה בעבר:
"בזמן שהלך לעבר מעונו עלו בו תמונות מילדותו השוודית. הן חלפו די מהר. הילדות בשוודיה דומה לזקנה בשווייץ. ובכל זאת, הוא חשב על הפעמים שישב בירכתי הכיתה רק כדי להתבונן בגביהן של הבנות. במשך שנים העריץ את עורפיהן של כריסטינה, פרנילה, יואנה, ושל עוד הרבה בנות ששמותיהן מסתיימים ב-ה', ומעולם לא עלה בידו לקטוף אות אחרת... כשעמד לפני הבניין שלו, היסס. מספרים רבים כל כך עלינו לשנן, מספרי טלפון נייד, קוד גישה לאינטרנט, כרטיס כספומט... בהכרח מגיע הרגע שבו הכול מתבלבל, ואדם מנסה להיכנס לביתו באמצעות מספר טלפון... … לבסוף הגיע שכן והתייצב לפני הדלת. הוא היה יכול לפתוח מיד, אבל העדיף להתענג על הרגע הזה של עליונות מובהקת..."
והקטע מסתיים בפיוט: "... לבסוף פתח את דלת דירתו וראה שהסלון קטן מאוד, צר מהכיל את תאוות החיים שלו.”

פואנקינוס משלים את האירוניה כאשר לכל נושא הוא משלב קטעים אובייקטיביים ביותר של העולם:
"ידיעה שהופיעה במגזין 'מטרו' וכותרתה
'נחשף סחר לא חוקי בגבינת מוצרלה'"

פואנקינוס פייטן רב כישרון המלהטט בשלל סגנונות ומוציא תחת ידו מעדן. 'שוזר בוירטואוזיות'  כתב מבקר אחד, 'מצליח יותר מאי פעם באלכימיה של הכבד והקליל, של האסון והתקווה' כותב שני (הציטוטים מגב הספר).

הספר שזור פנינים ואבני חן למכביר, קראתי אותו מספר פעמים ואני סבורה שאקרא בו שוב, אבל בדבר אחד אני משוכנעת, אחפש עוד ספרים פרי עטו של האיש החכם הזה, כן יתורגמו.

אוגניה בלוגילוגי