"שלוש נשים חזקות" / מארי נדיאי. מצרפתית: עדה פלדור

שלושה סיפורים שלהם חוט מקשר אחד – התמודדות על החופש והזהות האנושית של אישה שסיכוייה להתפתח בעולם משתנה כמעט אפסיים. שלוש הנשים כהות עור, כל אחת בדרכה מגלה שאפשר אחרת וכל אישה מתמודדת בהתאם לאופיה.
הן שונות והסיפורים שונים רק צבע העור, אזור המקור וחוט מקשר משפחתי זניח לגמרי לסיפור משותפים להן. אבל הן בהחלט שלוש נשים מרתקות בעלות אופי חזק שאיננו מוותר, שנלחם ומנצח כל אחת בדרכה. כנוצות אווריריות אך חזקות ומלטפות, הן מרחפות בין שני עולמות יש שתנצח את הגורל ויש שתנצח עם הגורל.

נורה - : "...באותו אופן חדלה לשאול מדוע אין לה ספק שאהבתה לבתה תיוולד בה מחדש ברגע שתמצה את כל מה שהיא יכולה לעשות למען סוני, ברגע שתשחרר את סוני ואת עצמה, מן השדים שהתיישבו על בטנם כשהיא היתה בת שמונה וסוני בן חמש.”

הסיפורים מסופרים בכשרון סיפרותי נדיר ומפתיע, וכשמכירים את שלוש הדמויות שבספר אפשר להסיק גם על כוחות ועוצמות שנושאת עימה הסופרת ביצירת המופת הזו:
קאדי - : "אישה צעירה שהיתה יכולה להיות היא עצמה, בחייה הקודמים, יצאה למדרכה וסילקה לוח עץ שחסם את החלון היחיד של המזנון שלה, וכשקאדי ראתה את הגוף שהיה בכל זאת מהודק וחזק בדקיקותו כמו גוף של נחש, היא זיהתה צללית דומה לשלה וקלטה איזו עבודה עושים השרירים שלה, שמוליכים אותה בצעד כה איתן, קלטה את עוצמתם, את נוכחותם התמידית, שהיא עצמה כבר שכחה, קלטה את כל גופה הצעיר והחזק שכבר חדלה להקדיש לו תשומת לב קלה שבקלות ועכשיו שבה ונזכרה בו, שבה ומצאה שבמראה של האלמונית הזאת, שעכשיו העמידה בשורה על הדלפק החיצוני של המזנון את בקבוקי הגזוז שהיא מציעה למכירה, ושבארשת המרוכזת, השלווה, המאופקת שלה היתה יכולה להיות היא עצמה, קאדי, בחייה הקודמים".
אל עוצמתה של האישה בסיפור האמצעי אנו מתוועדים בסיפורו של הבעל רודי. רודי עובר מסע קשה מנשוא והקורא מלווה אותו  – אך אני הזדהיתי עם האישה שברקע, זו שקולה כמעט ואינו נשמע אבל הוא עוצמתי, הוא מסתנן לקורא – בייחודיות הסיפורית של מרי נדיאי.
רודי בעלה של פנטה עובר מסע פסיכולוגי מרתק: "לאורך כל הבוקר, כמו שיירים של חלום כאוב ומשפיע על משהו, ליוותה אותו המחשבה שעדיף היה לו לא לדבר אליה כך...” (עמ' 79)
..."משהו בה מסרב להתפענח, ושב כמעט בהערצה אך גם באי-נוחות – משהו בטבעיות השלווה הזאת של אישה שהיא לפני הכול אינטלקטואלית, משהו בחוסר המודעות שנדמה שיש בה – דווקא בה, שמפענחת הכול לשיוויון הנפש שלה עצמה" (עמ' 87)
” אהה, אמר לעצמו בהבזק של כאב, וכשכל הזעם נעלם, בעוד הצלצול מהדהד בתוך אוזנו … מה בעצם קרה להם, לשלושתם, שגרם לאשתו ולבנו, האנשים היחידים שהוא אוהב בעולם (כי לאמא הוא רחש רק חיבה מעורפלת, רשמית, נטולת השלכות), לראות בו אויב?” ( עמ' 97 )
..."אה, חשב, קודח מחום ומצמא, וכי אין הוא צולל שוב בעצם הרגע הזה לתוך הסיבוכים והמעקפים המסוכנים של החלום הזה, המדיר והחדגוני בעת ובעונה אחת, והחלום המכאיב והמשפיל הזה שדווקא עכשיו, בכוח רצונו, התחיל להיחלץ ממנו?"(196)
שלושת הסיפורים כתובים בצורה כובשת מרתקת ומעניינת. שלושתם מסעות פנימיים של הגיבורות. התרשמתי במיוחד מהאמצעי מבין השלושה - מהסיפור של פאנטה. האישה ברקע הסיפור וכמעט ואינה נשמעת אבל היא הדומיננטית, סיפורה חודר אלינו דרך זה של בעלה שעובר ביום אחד תהליך מרתק של מסע וזיכוך.

אוגניה, בלוגילוגי