עם רדת הערב/ מייקל קנינגהם. מאנגלית: כרמית גיא

באמצע חייו, ביום סוער במיוחד, תמונה בגלריה שלו נקרעה – משהו שהוא 'ראה' קורה אך לא מנע - והספר שלו מציע לו לצבוע מעט את צדעיו כדי שייראה צעיר בעשר שנים. אחרי דיונים ומשאים ומתנים שיגרתיים עם אמנים וסוחרי אמנים, וניסיון לשמור על איזון בין אמנות וסחר באמנות, במאבק השיגרתי לשמור על איזו אמת פנימית ונאמנה לאמנות ומה שהיא מייצגת עבורו - פיטר מוצא את עצמו על פרשת דרכים. היתרחב לממדי גלריה נחשבת?
נותנת טון? או שמא ימשיך את שארית חייו באיזו גלריה נידחת אך מכובדת למדי בניו יורק.

בפרק זה שבחייהם פיטר ואישתו רבקה חוו כבר סוג של התאהבות שולית מחוץ למסגרת הנישואין. הם חיים עכשיו חיי שיגרה, אבל לפתע דברים מקצינים ואין אפשרות להתחמק מדילמות ואז נקרעת התמונה והוא חש ברע ואוטה הנאמנה שולחת אותו לשעת מנוחה. הביתה.
וכפֵי, על משקל פֵיָה, שנמצאה שרועה על החוף לאחר שוך סערה ונסיגת גלים, מוצא פיטר את מיצי ישן שרוע על הסלון בביתו, פיטר רואה את היופי האולטימטיבי הקלאסי של הגוף האנושי אליו סגד תמיד, יצירה מושלמת של האמן הטבע:

“ מיצי ישן על הספה. הוא שוב עירום בפלג גופו העליון…. ; ...פניו הישנים מביעים נעורים שאינם באים לידי ביטוי כאשר עיניו החקרניות, המוטרדות, פקוחות. בשנתו הוא מזכיר מאוד תבליט של סרקופג של לוחם מימי הביניים – אפילו ידיו צונחות בתנוחת צלב על חזהו. כתבליט מימי הביניים יש בו משהו שמעלה בדעתו של פיטר רק את התגלמות הנעורים, תחושה של גיבור צעיר שבחייו לא היה מן הסתם כל כך יפה... ; … ואולי העניק לו אומן אלמוני כלשהו תווי פנים מושלמים והפיל עליו תרדמה מושלמת... ; ...פיטר כורע על ברכיו לצד הספה ובוחן מקרוב את פניו של מיצי. רק לאחר שהוא כורע הוא מבין עד כמה התנוחה מגוחכת – תנוחת חרטה, הערצה. וכיצד יסביר זאת, אם מיצי יתעורר?”

מיצי הוא אחיה של רבקה אישתו, הוא בן זקונים, והוא בן גילה של בתם של רבקה ופיטר. מיצי מגיע כזקוק לסיוע מצד אחד, אבל גם זה לא לגמרי ברור. שלל תפקידים מושלכים עליו - הוא בן, הוא אח, הוא מנסה להבין את החיים, לכן הוא סוג של הוגה, הוא יכול למצוא לעצמו אהבה אם רק ינקוף אצבע, הוא מצליח לרתק כל אדם. הוא מסעיר את סביבותיו.

בנקודה זו בחיי פיטר, גם האמנות שואלת שאלות יותר מאי פעם – באולם הכניסה למוזיאון הנחשב ביותר בניו יורק שט לראווה בתוך טנק מים פוחלץ ענק של כריש. פיטר עובר מסע פנימי נוקב ומרתק. ואיתו גם הקורא. ספר משובח.

אוגניה, בלוגילוגי