"מעשה פלאים" / בריאן סלזניק, מאנגלית: שרון פרמינגר

מי שמכיר את "התגלית של הוגו קברה" יזהה מיד את מגע ידו של בריאן סלזניק ב"מעשה פלאים": גם הספר הזה הוא שילוב של מילים ותמונות, כאשר התמונות לא מלוות את הסיפור אלא מקדמות אותו באופן עצמאי, לא פחות מהמילים, וגם במרכזו יש ילד שנאבק על קיומו ומחפש את זהותו ואת שורשיו. ב"הוגו" סלזניק גם לימד את תולדות הקולנוע בראשיתו, ואילו כאן הוא שוזר בסיפורו את תולדות המוזיאונים. אבל הלימוד אצל סלזניק הוא לא דידקטי-חיצוני, הוא ארוג כל כך חזק בחיפושי הזהות של הגיבור, שהקורא מקבל אותו כחלק טבעי וזורם (ומלהיב) של הסיפור.

ב"הוגו" התקשיתי עם השילוב בין מילים ותמונות, רציתי שיחליטו כבר אם אני קוראת ספר או רואה סרט, אבל ב"מעשה פלאים" התמסרתי לזה לגמרי, כילדה מול פנס קסם. אולי הודות לכך שהפעם החלוקה הייתה ברורה יותר: ב"מעשה פלאים" יש שני קווי עלילה, האחד – הכתוב - מתרחש בשנות השבעים וגיבורו הוא הילד בן המחפש אחר אביו, והאחר – המצויר - מתרחש בשנות העשרים וגיבורתו היא ילדה ושמה רוז. רק בסוף מתברר הקשר בין השניים, אך במהלך הקריאה/צפייה אפשר פשוט ליהנות מן ההקבלות. רוז ובן שניהם חירשים, שניהם מחפשים אחר שייכות בעולם, והחירשות מעצימה את אי-שייכותם, והם מגיעים במסעם לאותם מקומות.

המסע של בן, כמו המסע של הוגו, הוא קשה ומסוכן אבל יתרונו המאוד ספרותי (בניגוד למציאותי) הוא שלכל פרט יש משמעות, כמעט כל מקום שהוא מגיע אליו, כל חפץ שהוא מוצא וכל אדם שהוא פוגש, קשור לחידת זהותו ושורשיו. וכאן הייתה לי אסוציאציה ישראלית אהובה: "יש ילדים זיגזג" של דויד גרוסמן, עם הילד נוני שיוצא למסע ובו לכל פרט יש קשר עמוק למי שהוא, כאילו כל העולם הוא קרוב-משפחה.

מאת לי עברון-ועקנין