זהו ספרה השני שקראתי של אירן נמירובסקי. לא, הראשון דווקא לא היה “סוויטה צרפתית”. טרם הזדמן לי. אבל שמעתי עליו רבות ולכן כשיצא התרגום ל”ג’זבל” (2008, הוצאת רסלינג) מיהרתי לקנות. ג’זבל, גיבורת הספר, היא אישה ממורמרת שחיה בניסיון לשמר את נעוריה ואת יופיה. כל דבר שעשוי לפגוע בהם או לרמוז שהיא מבוגרת מכפי שהיא נראית מצטייר בעיניה כחולי נוראי שיש להסתיר. היא משכנעת את עצמה באשליה שהיא יוצרת עד כדי כך שכשגבר צעיר מחפש אחריה ומבקש להיפגש עימה, היא בטוחה שהוא מחזר שאפתן, ואינה מעלה על דעתה שהוא יוצא חלציה שהתכחשה לו.

“ג’זבל” הוא מעין טלנובלה צרפתית של אישה אחת, וכך הוא גם נקרא. גם ב”כחום הדם” יש פרטי עלילה שעשויים היו להשתלב בכל טלנובלה: סודות, בגידות, שקרים וכמובן – רצח שנראה כמו תאונה.

הסיפור, שהתגלה במלואו רק ב-2005 מתוך עזבונה של נמירובסקי, מסופר מנקודת מבטו של סילביו (סילבסטר), רווק זקן שהוא מעין אורח בחיי משפחתו. הוא צופה מהצד במאורעות ואינו מצליח להבין את הצעירים הפוחזים שמשתלהבים מתשוקה רגעית ומאהבה. על אף עברו ההולל, הוא חי חיי פרישות פשוטים וצנועים, לאחר שמכר את נכסיו לאיכרי הכפר.

הספר נפתח בחתונתה של קולט, בתה של דודניתו הלן. קולט מספרת לסילביו על שאיפתה לחיי נישואין מאושרים וטהורים כמו של הוריה. נושא שלמות נישואיהם של הלן ופרנסואה שב ועולה בתכיפות כזו, עד שאי אפשר שלא להבין שסוד כלשהו מסתתר מאחורי החזות המושלמת. קולט מצדה עומדת לגלות שכמאמר הפתגם הידוע, כדאי להיזהר למה מייחלים – כי משאלות לפעמים מתגשמות.

הספר נקרא במהירות ונותן טעימה מהאווירה הכפרית של צרפת בתחילת המאה ה-20. דמותו של סילביו כנה ומעוררת הזדהות ואמפתיה. מומלץ לאחר צהריים שקט.

ההמלצה התפרסמה במקור באתרה של ליאור בצר