[על הספר באתר ההוצאה] את הספר הזה ראיתי הרבה זמן על המדפים בסטימצקי, כל פעם ויתרתי עליו. לא שמעתי כלום על הסופרת, לא זוכר ביקורות עליו. ולפי הכריכה האחורית מדובר בספר רביעי של הסופרת, אני עכשיו הולך לחפש את הקודמים.לפני שבועיים בקורס כתיבה יוצרת דיברנו על כיפופים, לקחת משהו מהמציאות לכופף אותו ולכתוב מסביבו כשכל העולם ממשיך נורמאלי. הספר הזה הוא דוגמא מעולה לכיפוף מוצלח. נרי בן שלום הוא קורא מחשבות, הספר הזה לוקח אותנו לכל המקומות שלא היינו חושבים עליהם בכל שלב בחיים של קורא מחשבות. בתור ילד הוא יודע מה ההורים שלו חושבים עליו, הוא גדל מגיל צעיר עם אלימות וסקס, הוא יודע לפניך מה אתה חושב ומעולם לא פיתח רגשות משלו, לקח מאחרים.נרי מתייחס לקריאת המחשבות שלו כאל נכות, לא כאל כח. כשהוא נפגש עם מישהי הוא כבר יודע עליה הכל, כשהיא מתחילה לדבר הוא בעצם רק מאמת לעצמו עד כמה היא סוטה מהאמת כדי ליפות אותה. הספר הזה הוא מסע אל הפסיכולוגיה הפנימית של האדם, אל האמונה שכולנו בשלב מסויים חושבים מחשבות סוטות, אלימות, בוטות, אבל אנחנו לא פועלים לפיהן. בחציו השני של הספר פוגש נרי אישה עם יכולת מקבילה לשלו, שוב כיפוף שמעניין לראות. הספר קולח קריא ומעורר מחשבה, מומלץ.

מאת גארפילד

על הספר באתר ההוצאה

אחד הספרים שאני אוהב וחוזר עליו ואליו הוא הספר "מנוסת סרק", ספר ציני כתוב טוב כשלמרות שאתה יודע שהגיבור בטוח ינצח הדרך שבה הוא עושה זאת והתיאור שלה היא זו שעושה את הספר. אבל זה לא הספר שאני רוצה להמליץ עליו. הספר שאני כותב עליו עכשיו הוא הספר "לנצח את מלאך המוות" של ג'וש באזל. בדרך כלל אני מתייחס בערבון מוגבל למאחורה של הספר ובמיוחד להערות של הסופרים שמעידים שזהו ספר מוצלח. אבל כשראיתי שהסופר שמעיד על טיבו של הספר הוא הסופר של "חייו ומותו של בובי ז'" שכתוב באותה צורת כתיבה של "מנוסת סרק" ידעתי שיש לי ספר טוב בידיים.לא התבדיתי.הספר קולח, ציני מותח מלא בפרטי מידע שוליים שעושים את הסיפור, כשמדברים על ספרים שלא מורידים מהידיים מדברים על הספר הזה. ואני לא מתכוון למתח אלא לכתיבה. פעם ראשונה שאני מסכים עם כיתוב על כריכה שאומר שזהו אחד מעשרת הספרים הטובים של השנה. זה ספר שאני בטוח אחזור לקרוא עוד כמה פעמים.

מאת גארפילד

מאת גארפילד

פתחתי את תיבת הדואר ואיזו התרגשות, הנה הספר שאני אמור לתת עליו ביקורת. החזקתי אותו סגור לידי כל יום העבודה וכשחזרתי דפדפתי והתחלתי לקרוא את העמוד הראשון. למחרת, עדיין בעמוד הראשון, עברתי בתמיר ספרים וראיתי שם ספר של מיכאל הנדלזלץ על שרלוק הולמס, הייתה איזו התחבטות, בשביל מה לקנות, הרי במילא כבר יש לי ספר לשבת, אבל כמו שכולנו יודעים, כשיש התחבטות הספר כבר נמצא איכשהו בשקית ואתם מחוץ לחנות מנסים להבין איך התווסף אליו עוד ספר. שבת בלילה, הזמן להתחיל לקרוא בנחת, אין טלוויזיה, אין מחשב רק אני והספרים. פתחתי את המדונה של הרוצחים והתחלתי לקרוא את הדף הראשון. אני חייב להגיד שציפיתי ליותר מהקנון המדעי, בכל זאת על העטיפה של הספר כתוב שהמחברת זכתה בפוליצר לכתיבה מדעית, באיזור עמוד 93 הבנתי את הפרינציפ שלה ואת העובדה שיש משהו מאוד מעניין בכתיבה על מדע אבל אני מעדיף לחזור לקרוא סיפורת. פתחתי בשנית את העמוד הראשון בספר המדונה של הרוצחים ותוך כדי קריאה התחלתי להבין שספרים של הנדלזלץ תמיד נקראים טוב, לא זוכר ספר אחד שלו שהתחלתי ולא סיימתי. להנדלזלץ יש היסטוריה משפחתית עם שרלוק הולמס, סבא שלו תרגם את שרלוק הולמס לעברית, אנחנו אפילו יכולים לראות את התרגום שלו בסוף הספר של הנדלזלץ. ההיסטוריה של שרלוק הולמס (ספר שמבוסס על עבודה סמינריונית של הנדלזלץ, מה שמוכיח שיש אנשים שיודעים איפה שמורות להם העבודות האלו אחרי שסיימו ללמוד) נקראת בעניין רב, והספר מומלץ לכל אוהבי שרלוק הולמס. שבת בבוקר, אין לי מה לקרוא. אה, כן. המדונה של הרוצחים. אני עדיין מנסה לעבור את העמוד השלישי. לא ברור לי אם זו הכתיבה בצורה של שפה מדוברת מאוד, או החוסר עניין שהפתיחה עוררה ביאני עדיין מחכה לראוות אם אני אצליח לסיים את הפרק הראשון. אולי שם זה ישתפר. זה השתפר, פרסי ג'קסון הצליח שוב להציל את האלים, גם בספר השלישי שקראתי על המחשב. ומה עם המדונה? איך שהוא אלקסיס לא עשה לי את זה.  לסגנון הכתיבה מתרגלים בסופו של דבר, והוא אפילו נעשה ספרותי. אבל אם יש משהו שאני מחפש בספר זה שהוא יסחוף אותי, יגרום לי להכנס פנימה, לחשוב והכי חשוב לדמיין. המדונה של הרוצחים לא עשה לי את זה.

מאת גארפילד