גילוי נאות – הספר התקבל לסקירה
תמיד כשמישהו שואל אותי מה אני רוצה, בהקשר זה או אחר, אני עונה מיליון דולר.
באחת מהפעמים שהתחכמתי ועניתי תשובה זו אימי שאלה אותי מה אני אעשה עם הכסף, ודי מהר נגמרה לי "רשימת הלוטו" שלי שכוללת את הדברים שאני רוצה לקנות ולעשות בכסף הזה. אפשר לומר שכמעט כל חלומותיי ניתנים למימוש גם בלי זכייה בהגרלה זו או אחרת, עם קצת עבודה וקצת חיסכון.
אבל רגע לאחר שהגעתי לתובנה הזו בקול רם, אימי המשיכה בשאלותיה ושאלה אותי אם מיליון הדולרים הדמיוניים האלו יעשו אותי מאושרת. על שאלה זו כבר לא היה לי מה לענות.
זה בהחלט נחמד לקבל סכום כזה, אך האם זה מה שיביא את האושר המיוחל?
ומה באמת עושים כשזוכים בסכום כזה – משקיעים? קונים בית? תורמים? עוזרים למשפחה ולחברים?
זה יכול להיות תיק לא פשוט לניהול (לא שאני מתנגדת לרגע).
מחשבה זו ליוותה אותי לאורך כל קריאת הספר "ההגרלה" של פטרישיה ווד המספר על פרי מ' קרנדל. פרי הוא נער איטי (נקודה אחת במבחן ה-I.Q מבדילה בינו לבין פיגור שכלי), שכל משפחתו מתנכרת אליו והא גדל אצל סבתו שמתה בתחילת הספר. פרי נשאר לבדו, עם שני חברים ממקום העבודה, כשהוא מגלה שזכה בפרס הגדול בהגרלת הלוטו. וכיאה למשפחה של עורכי-דין תאבי בצע, מהרגע שזכה פרי בפרס משפחתו נזכרת בקיומו ומנסה להוציא ממנו כמה שיותר כסף. אבל הם לא היחידים, כמעט כל אדם שמכיר אותו, או שלא מכיר אותו רוצה ממנו כסף.
"כל החיים הם הגרלת לוטו אחת גדולה ומחורבנת. חלק מהאנשים מגרילים שכל, חלק לא. יש אנשים שמגרילים סרטן. אחרים זוכים בתאונות דרכים והתרסקויות מטוסים. זו בסך הכול הגרלה. זו רק הגרלה ארורה" (עמ' 258)
אבל זהו לא רק ספר על כוחו ההרסני של הכסף. זהו ספר על נער כמעט-מפגר ששומר על אופטימיות ובעזרת המון כוח רצון מצליח לנהל חיים מלאים, ויותר מהכול זהו ספר על חברות אמת.
לאורך הספר, כאשר פרי מדבר, הוא מסביר את המילים שהוא אומר (הוא לומד כל יום מספר מילים מהמילון) ומביא פירושים שונים לסיטואציות על פי תפיסת עולמו הפשטנית-יחסית, ובהתאם לכך הספר כולו לא כתוב בשפה גבוהה, אלא בשפה המתאימה לאדם איטי. ההערות של פרי והפרשנויות שלו פותחות צוהר לעולמו וגרמו לי כל-כך הרבה פעמים לחייך. הצורה הפשוטה בה הוא מביא את הדברים נותנת זווית ראייה שונה, יפה ומיוחדת על עולמנו.
לא רק חיוכים היו בספר, גם מעט דמעות הזלתי, ואני אינני נוהגת לבכות כשאני קוראת ספרים, אף על פי שלרוב אני קוראת ספרים קשים. אבל בספר זה לא בכיתי מכאב או מצער, אלא מהתרגשות כנה שמאוד נגעה בי, אולי דווקא בזכות הפשטנות של השפה.
זה לא ספר השנה או ספר העשור. קראתי טובים ממנו, אמת. אך נהניתי מאוד מקריאתו, נסחפתי איתו והוא בהחלט סיפק לי פסק-זמן מחויך ומהנה בחברתו של פרי, שהוא אולי איטי, אך הוא רגיש ופיקח להדהים.
"וולפגנג אמדאוס מוצרט אמר: לא מידה נשגבת של אינטליגנציה או דמיון, גם לא שניהם יחד, הם שיוצרים את הגאונות. אהבה, אהבה, אהבה, זו נשמת הגאונות" (עמ' 368)
לקריאת הפרק הראשון:
http://e.walla.co.il/?w=/236/1596288
ההגרלה
פטרישיה ווד
מאנגלית – א. ברעם
379 עמ', כריכה רכה
כתר, 2009
יעל דומב-אלון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
