העלילה מתחילה עם סופר מתח, אנדרו,  שמתעורר בבית החולים לאחר שנותח להסרת גידול במוח. בעמודים הבאים הוא משתחרר מהכלא לאחר שהורשע כרוצח אבל זוכה מחמת אי שפיות זמנית.

הוא לא זוכר מה קרה בערב האמור על אף שהוא משוכנע שהוא לא מסוגל היה לרצוח את ארוסתו לשעבר. עד כאן התחלה לא אופיינית למותחן ואני, כמי שקראה כבר כמה מאות מותחנים בשנים האחרונות, נמשכת לתוך העלילה.

הטוויסט הראשון, בסביבות עמוד 100, הוא שאישה נוספת נרצחת והעדויות הפורנזיות מובילות אליו (לא, זה לא ספויילר, זה כתוב על הכריכה, מאחור) כלמודת טוויסטים הייתי בטוחה שלא יעמוד לרשות הגיבור, אנדרו, דבר כדי להוכיח את חפותו ושהוא יאלץ לנקות את שמו, תוך כדי בריחה מרשויות החוק. נו אז חשבתי. לא כך המקרה בספר הזה. אנדרו אוסף את כל החומר הרלוונטי לחקירת הרצח הראשונה וכמה תמונות שהבריח במכנסיים שלו ממטה המשטרה (איך ולמה הוא יצא משם לא אגלה) ויושב לכתוב. לפי הפילוסופיה שלו "או שאתה שולט בעלילה, או שהעלילה משתלטת עליך". המשפט הראשון שהוא כותב? אה, נו, זה המשפט הראשון בספר... סגירת מעגל מוצלחת.

מבחינתי, הספר הזה הוא יופי של דבר.

העטיפה הלא מחמיאה, אפילו העובדה ששם הספר לא תורגם כראוי (THE CRIME WRITER)  לא משנה לי במיוחד.

הספר כיפי, העלילה זורמת, הכתיבה קולחת, יש הומור והומור עצמי, יש אפילו נגיעות של ציניות.

מותחן לא שגרתי, אבל עם זאת, לא רחוק מדי מהז'אנר, ככה שאפשר להתענג על השוני מהצפוי וגם ליהנות מהאלמנטים המוכרים. ספר מוצלח עד העמוד האחרון. אין נפילות, אין חריקות, אין בעיה עם התרגום. בובה של דבר.

טיימר? שעה וחמישים דקות מהעמוד הראשון עד האחרון. אכלתי ושתיתי תוך כדי קריאה (זו מחמאה לספר).

לקינוח ציטוט מהספר, אנדרו בתהליך המעצר:

"למה אני כאן?" שאלתי.

קיידן אמר, "תתפשט."

"בסדר. אבל חמישים דולר מראש, ואני לא מתנשק על הפה."

"עכשיו."

נעצתי בו מבט זועף. "קודם אני רוצה לדבר עם עורך דין."

"אחרי שנעשה עליך חיפוש"

מדד פאבליק = האם הייתי קונה את הספר? כן. במחיר מלא.

לבלוג של public static

.