על הרוקי שמעתי טובות עוד הרבה לפני שבכלל השגתי את הספר הזה. מהביקורות האוהדות התרשמתי שהוא אחד הסופרים היפנים הטובים ביותר כיום, ולכן החלטתי להתנסות בכל זאת בספרים שלו, למרות שקריאת השמות היפניים קצת מרגיזה אותי. החלטתי להתחיל במנות קטנות שלו, ולכן קראתי ראשון את קובץ הסיפורים הקצרים, שזכה לשם הקולע והמצוין "ריקוד האדמה" וניחן גם בכריכה יפהפייה.

"ב-1995 התרחשה בעיר קובה שביפן רעידת אדמה שחוללה הרס עצום וגרמה למותם של אלפים. רעידת האדמה היא הרקע לששת הסיפורים הקצרים בקובץ המרהיב של הרוקי מורקמי. גיבורי הסיפורים מתמודדים כולם עם התרחשויות מפתיעות ובלתי נשלטות, המפוררות את חייהם ומאלצות אותם למצוא תקווה ודרכים לבנייה מחדש." (מתוך גב הספר)

הסיפורים הקצרים נעים על קו התפר שבין מציאות לדמיון, בין סיפור על שלושה סטודנטים שמתעמתים עם המציאות הבוגרת ובין סיפור על גבר בן ארבעים שבא הביתה ופוגש צפרדע ענקית שמרתיחה מים לכוס תה. ובכל מקרה, האמינות לא נפגעת והסיפורים נשמעים אמיתיים לחלוטין. כל הסיפורים לא מתרחשים בקובה ומסופרים בגוף שלישי, ולחלקם קשר קלוש בלבד לרעידות האדמה, אבל הם נכתבים ממקור כואב של יחסים שמתפוררים בין האצבעות, שלא כדאי לפספס.

בסוף הספר מצורף פרק של סוף דבר, שנכתב על ידי המתרגמת מיכל דליות-בול ומכיל תיאור של נאום שנשא מורקמי, וקצת רקע על הסיפור. לי אישית הפרק הזה הרגיש מאולץ, לא ממוצה ולא גמור, אבל הוא לא מצליח לפגום באופן דרסטי בהנאה ששאבתי מקריאת הסיפורים עצמם.

הסיפורים האלה הצליחו לרגש ותפוס אותי כמו שקובץ סיפורים לא תפס אותי הרבה זמן. הסיפורים מעניינים, כתובים היטב, ואף שחלקם נעצרים באמצע סצנה, הם לא קטועים או חסרי פואנטה כלל וכלל. הם רגישים מאוד, מעוררי מחשבה באופן מפתיע, מקוריים ושובי לב. הגיבורים חווים אהבות נכזבות, מחשבות על מין, מחשבות על העבר והעתיד, מתעמתים עם המציאות המוזרה ועם זיכרונות העבר שלהם. ספר מרתק ויוצא דופן, שבהחלט כדאי לכם להקפיץ קדימה ברשימת ההמתנה שלכם. מומלץ בחום.

מאת דור