נשים נשואות לא מדברות על אהבה / מלאני גידיאון. מאנגלית: יעל סלע-שפירו

וזה – כלומר שמו העברי של הספר, השונה לגמרי מהלועזי – בעצם כל העניין: נשים נשואות לא מדברות על אהבה עם הבעלים שלהן. כלומר, לא כולן, לא בהכרח, ולא רק נשים, ובכל זאת. הן מוכנות לדבר עליה עם הבנות שלהן, הן מוכנות לדבר על העדרה עם חברותיהן. אבל רבות מהן מוותרות על ניהול מערכת היחסים הרגשית עם מי שהפכו ברבות השנים לשותפיהן למשימות החיים. לתוך הפער הזה נכנסים בדידות, תסכול, ונישואין שנכשלים. הספר בוחן את האפשרות של דיבור – לאו דווקא על אהבה, אבל מתוך אהבה – בין אישה לסובבים אותה, באופן מעניין. במשך כל הקריאה הספר נע בין רמות שונות של חביבות, אך לא מעבר לכך. אולם העמוד האחרון של הספר הוא מה שהופך אותו לשווה מחשבה. די בכך שאומר שמיד לאחר שסיימתי את הספר התחלתי לדפדף בו שוב מהתחלה ולהבין מחדש את כל הסיפור.

והערה אחת בכל זאת צריך: נניח שהתרגום המפוענח של שם הספר מוצדק (הגם שאינו הכרחי ונראה מונע משיקולי מכירות). איזה טעם היה לתרגום שם המחברת – Gideon, לגידיאון, כאשר זהו פשוט הכיתוב הלועזי של השם גדעון? נראה שהמטרה הייתה מתן ניחוח זר לספר, אך התוצאה מבחינתי הייתה תחושה מיותרת של פרובינציאליות ורגשי נחיתות. עברי: תרגם לעברית!

מאת שרון

ירושלים: המושבה הגרמנית ורחוב עמק רפאים/ דוד קרויאנקר

האדריכל דוד קרויאנקר מתעד את ירושלים בספריו מזה כשלושים שנה. סדרת הספרים הראשונה שלו "אדריכלות בירושלים", הייתה על הגבול בין מקצועי לפופולארי. היא הכילה מידע סביבתי ותכנוני רב, לצד ניתוח מעמיק של מבנים ודיון במאפיינים ארכיטקטוניים. ספרי הסדרה, אשר נתחמו סביב סגנונות ארכיטקטוניים מובחנים מבחינה תיאורטית (הבנייה הערבית מחוץ לחומות, הבנייה המנדטורית וכדומה) היו ספרי עיון מהשורה הראשונה.

סדרת הספרים השנייה, אשר החלה לצאת לקראת סוף שנות ה-90', אינה מתמקדת בסגנונות, אלא באזורים אורבניים. במסגרת סדרה זו נסקרו רחוב הנביאים, השכונות טלביה, קטמון והמושבה היוונית, המשולש הירושלמי ועוד. סדרה זו נוטה יותר לכיוון הפופולארי: היא מתמקדת יותר בסיפור ההיסטורי של הבתים, ובבניית מסלולים המסודרים לפי מפתח גיאוגרפי ולא סגנוני.

הספר שבפנינו הוא מהסדרה השנייה, וספציפית מתת-הז'אנר המאוחר יותר שלה. ספרים אחרונים אלה יצאו במתכונת אלבומית (ספרים רחבים וכבדים מאוד). הדבר גורם לבלבול ביחס למטרתו של הספר, והדבר ניכר גם בתוכנו: מחד, זה אינו ספר טיולים ממש. הוא אינו מסביר כיצד לצעוד מאתר לאתר, וגודלו, צורתו ומשקלו כלל אינם מאפשרים להסתובב ברחוב תוך עיון בו. מאידך, זה אינו ספר מחקרי. הוא אינו מעמיק, הוא מתעכב גם על בתים חסרי כל ייחוד ארכיטקטוני (והמחבר אף מצהיר כך על אחדים מהם), ולעומת זאת אינו דן לעומק בבתים אותם הוא סוקר.

קריאת הספר מראשיתו עד תומו נותנת תחושה שבפנינו יצירה לא אחידה. עיקרו של הספר נדמה כדו"ח סקר, כזה שעורכים אדריכלים כתשתית לתוכנית שהם מקדמים בשכונה. הספר סוקר את העסקים שקמו בשכונה ומפרט אותם. ביחס לעסקים ההיסטוריים עוד יש טעם בפירוט המקנה תחושה לגבי אופי השכונה בעבר. באשר לעסקים העכשוויים – פחות. דו"ח כזה אינו הופך לספר מעניין. החלק האחר בספר, המוקדש לדיון היסטורי והצגת הבתים אמנם מעניין, אולם לא ממצה. לבסוף, החלקים בספר המוקדשים להערכת המחבר נותנים תחושה קשה ביותר. המחבר מגלה דעתו לא פעם ולא פעמיים ש"יש לקוות כי הקוסמופוליטיות החילונית השפויה בירושלים... תוסיף להתחדש ולשגשג גם בעתיד" (עמ' 372 ובמקומות רבים נוספים). המשוואה בין חילוני לשפוי ובין דתי לנורא עולה מהספר בבירור, ותמונת העולם החד-ערכית של המחבר צובעת דיונו של הספר בצבעים לא מבוססים ולא משכנעים אלה. אליבא דמחבר, דתיים הם גורמים חיוביים באזור עמק רפאים רק אם הם אנגלוסקסיים, עשירים, ומשקיעים ממון רב בבתים (גם אם השקעתם אינה משמרת את הבניין). גם האבחנה הבהירה בין משפחות מזרחיות אשר הן תמיד נחשלות, לעומת משפחות אשכנזיות אשר שינוייהן ראויים ומבורכים צורמת. כך, אריאל הירשפלד מתואר כמי שטיפח גן סודי ברוח וילה בורגזה, ולעומתו משפחת ראובני (שמצוין כי מוצאה מכורדיסטאן) שטיפחה גן יפהפה מתוארת כמי ש"גידלה על השטחים הפנויים שסביב הבית עצי פרי ותבואה". לו היה זה מקרה אחד לא היה מקום לביקורת, אולם ההתייחסות החוזרת ונשנית יוצרת תחושה לא נעימה. הדבר פוגע באמינותו של הדיון כולו, וחבל, משום שדוד קרויאנקר הוא מתעד חשוב של ירושלים, הן בשל כישוריו הן בשל קשריו אשר מאפשרים לו גישה למידע וחומרים, והן בשל ניסיונו כאדריכל שימור בעיר.

מאת שרון

סיפור אהבות/ כנרת רוזנבלום*

גליה וכרמי נישאו באורבייטו שבאיטליה, וכעבור עשר שנים ושלושה ילדים הם חוזרים אליה להתגרש. נסיעה-לצורך-גירושין זו (שאגב, אינה אפשרית במציאות המשפטית הקיימת), היא הכוח המניע של הסיפור, שכן כל קורותיהם של הגיבורים והסיפור כולו נפרשים על פני שבעת הימים שמקדישים בני הזוג לתהליך הגירושין והמעקשים הבירוקרטיים שבו.

יוזמת הגירושין היא גליה. כרמי משתף פעולה למרות התנגדות מסוימת, ולמרות מחאות קולניות מצד ילדי הזוג. סיבת הגירושין היא גידו, גבר שאיתו היה לגליה קשר רומנטי אותו היא ניתקה. כלומר: הגירושין אינם נובעים מכעסו של כרמי על בגידה, לא מרצונה של גליה לעבור לחיים עם גידו, ואפילו לא מחוסר-אהבה בין בני הזוג. השלילה המוחלטת של מניעים חיצוניים לקריסת מערכת היחסים מאפשרת לספר לבחון שאלה מורכבת וחמקמקה יחסית, וגם מאפשרת לו מגוון של כיווני התפתחות סבירים.

על הבסיס המסקרן הזה נבנה רומאן שלם שמתאר את תהפוכות הרגש של חיי זוגיות ופרידה; את המהפכים שעוברים אנשים גם בתוך מערכת יחסים תקינה, אוהבת ומתפקדת. גם אם התיאור הזה אינו משכנע במאת האחוזים, משום שרגשות הם דבר שקצת קשה לתאר במילים מדויקות, מכל מקום הוא מעניין מאוד. נוסף על כך, גיבורי הספר – הן הדמויות האנושיות והן המרחבים העירוניים והרגשיים – מתוארים היטב ומעשירים את הסיפור ברבדים נוספים. התוצאה היא חוויית קריאה נעימה ומעניינת.

*כנרת רוזנבלום היא הכותבת המופלאה של פריזאית, וגם שם היא מפליאה בתיאורי ערים ורגעים אנושיים.

מאת שרון

פרפטום מובילה/ רן לוי*

"פרפטום מובילה" עוסק בחידת התנועה המתמדת, כפי שמלמד שמו. הוא מתאר את השתלשלות הניסיונות ההיסטוריים לפתח מכונה שתצליח להוסיף ולנוע לנצח ללא מקור אנרגיה שיזין אותה כל העת. הספר מציג בכישרון רב את סיפורם של כמה מהממציאים שטענו לפיתוח מכונה כזו, לצד תיאורים הנדסיים נהירים בדבר אורח הפעולה הנטען של המכונות. בצד הספרותי, הספר מצליח לבנות דמויות משכנעות, ועלילה מפותחת המעוררת מידה רבה של מתח וסקרנות. בצד המדעי, הספר מהווה דוגמא מוצלחת ומבוססת במיוחד לספקנות מדעית. הוא מציג את הידע התיאורטי בדבר אנרגיה ואת המתח בינו לבין מכונות התנועה הנצחית, וגם ממקם יפה את סיפור החיפוש אחר מכונת התנועה הנצחית לצד החיפוש המודרני אחר היתוך קר, והחיפושים העתיקים יותר אחר אבן החכמים. בסופו של דבר זוהי דוגמא טובה מאוד לספרות מדע פופולארית, בפרט נוכח העובדה שמדובר בספרות-מקור עברית.

ברוב התחומים הספרותיים, ישנן רמות שונות של כתיבה – יש כתיבה מצוינת אך לא בהירה, יש כתיבה איכותית אך לא מעניינת במיוחד, יש כתיבה מהימנה אך טרחנית. מעט ספרים הם מצוינים או גרועים בכל ההקשרים, ומתוך הספרים שבטווח, חלק גדול עשוי להיות מהנה ומעשיר למרות פגמיו. לטעמי, ספרות מדע פופולארי היא שונה, בכך שקל מאוד להיכשל בה. די בכך שהספר הוא מורכב או פשטני מדי, שיש בו מעט מדי עלילה או פחות מדי מדע, וכבר טעם הקריאה מתקלקל. הספר "פרפטום מובילה" מצטרף לרשימה (לא ארוכה במיוחד) של ספרים העונים להגדרה של מדע פופולארי, מצליחים להיות מעשירים ומהנים, ומצדיקים בקלות קריאה חוזרת.

*רן לוי הוא הכותב והמגיש של אחד הפודקאסטים ההיסטוריים-מדעיים המוצלחים ששמעתי, וכנראה המוצלח ביותר שיש בעברית כיום,  "עושים היסטוריה". הוא גם מחברו של ספר מוצלח נוסף (בעל אופי שונה) בשם "האוניברסיטה הקטנה של המדעים".

מאת שרון

ילדת פלא / רוי יקובסן. מנורווגית: דנה כספי

זהו סיפור צנוע על ילד באוסלו של שנות ה-60 בשם פין, החי עם אמו. אביו נהרג בתאונת עבודה, לא לפני שהתגרש מהאם, נשא אישה אחרת והוליד איתה בת. משפחת המוצא של האם, הנוכחת בסיפור, אינה מהווה מקור לתמיכה לפין ואמו, ועם התמשכות הסיפור נראה כי הדבר נובע מסוד לא מדובר במשפחת האם, המשפיע על חייה של האם גם בהווה. כתחליף למשפחה משמשים השכנים לשיכון בו גרים פין ואמו, ובהמשך שתי דמויות המצטרפות למשפחה: קריסטיאן, דייר השוכר את חדרו של פין ואט אט הופך חבר בוגר (אך לעולם לא אב) לפין, ולינדה, בתו האחרת של האב, אשר מתברר כי אמה-שלה אינה מסוגלת לגדלה, ולכן מחליטה אמו של פין לגדל אותה אצלה, בהתקף רחמים והזדהות.

זוהי יצירה מינורית מצוינת: הספר מציע צילום צבע של תקופה ומקום, הן ברמה הפרטית והן בזו הגלובאלית. תיאור סביבת המגורים של המשפחה, קרוביהם, נסיבותיהם והכוחות המניעים אותם, אשר לעולם אינם מתבררים עד הסוף ובכך דורשים מהקורא מעורבות והבנה, משתלבים בתיאור משכנע ומעניין של אזור קטן באוסלו וצורת החיים שבו. ההתפתחות של הדמויות מצליחה להעביר לספר סיפור מרתק על התפתחות רגשית, נאמנות, התבגרות. הגם שהסיפור נדמה בתחילה כמעט בנאלי וצפוי מראש, הוא מצליח לשוב ולהפתיע, ולרגש.

מאת שרון