מוציאים מחדש את "יער נורווגי", של הרוקי מורקמי, בתרגומו של דורון כהן (לכבוד הגעתו של הסרט היפני על פי הספר לארץ). וביקשו ממני לכתוב לו גב. אז כתבתי כך:
טוֹרוּ וַוטַנַבֶּה, סטודנט לתיאטרון באוניברסיטה בטוקיו בשלהי שנות השישים, חי בתחושה של ניכור וניתוק מאז התאבדותו של חברו הטוב קיזוּקי בתיכון. הוא נקשר אל שתי נשים: נַאוֹקוֹ היפה והדיכאונית, שהייתה חברתו של קיזוקי, ומידוֹרי תאבת החיים. ווטנבה מיטלטל בין שתי הנשים ובה בעת הוא מנסה למצוא את עצמו ואת מקומו בעולם, בכנות ובישירות שבזכותן הוא מתחבב גם על הנשים שבחייו וגם על הקורא.
יער נורווגי יצא לאור ביפן ב-1987, היה לרב-מכר והפך את מחברו, הַרוּקי מוּרַקַמי, לסופר מפורסם ומצליח ביפן ובכל רחבי העולם. שלא כמו ספריו האחרים של מורקמי, זהו רומן ריאליסטי ללא יסודות פנטסטיים, אך כמו ספריו האחרים הוא מהפנט את הקורא ומושך אותו בחבלי געגועים אל עולם תמים שאבד. וכמו ספריו האחרים, יער נורווגי – על שם שירם של הביטלס - הוא ספר יפני מובהק ובה בעת קרוב מאוד לתרבות המערב.
יער נורווגי, בתרגומו של דורון ב. כהן מיפנית, ראה אור לראשונה בכתר בשנת 2000. עוד הופיעו בכתר מספרי מורקמי "קפקא על החוף", "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה", "אחרי החשכה", "ערבה עיוורת, עלמה נמה", "ספוטניק אהובתי", "מרדף הכבשה", "לרקוד לרקוד לרקוד" ועוד.
אבל אני לא באמת יכולה לכתוב על יער נורווגי.
אני לא יכולה לכתוב עליו כי הוא הספר הכי יפה בעולם, והכול בו מהדהד לי נכון ומדויק.
אני לא יכולה לכתוב עליו, כי הסצנות בו נרשמו אצלי לא כסצנות בספר, אלא כזיכרונות שלי, או כסיפור שסיפרה לי החברה הכי טובה שלי על איך היא ובעלה הכירו. בדרגת קרבה כזו של הייתי שם למרות שלא הייתי.
וזה לא רק בגלל ההזדהות שלי עם מידוֹרי, שהיא ממש אני.
והנה ציטוט, שלמרות שהוא כביכול קודר ומעציב, היה בו בשבילי גם משהו מרומם. אולי משחרר? לא יודעת. הרי אמרתי לכם, אני לא יכולה לכתוב על "יער נורווגי".
"כל אמת שהיא אין בה כדי להקל את אובדנו של הנאהב. לא אמת ולא כנות, לא כוח ולא רכות, לא יקלו את כאבנו. איננו יכולים אלא לשאת את הסבל ולנסות ללמוד ממנו דבר מה, אם כי מה שלמדנו לא יועיל לנו כלל כאשר שוב ינחת עלינו סבל בלתי צפוי."
מאת לי עברון-ועקנין
בבלוג זה
בכל הבלוגים
