[על הספר באתר טקסט]

"המתיקות שבתחתית הפאי" מאת אלן ברדלי. עברית: אסנת הדר. הוצאת מטר

"גן העדן הוא בטח מקום שבו הספרייה פתוחה עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. לא... שמונה ימים בשבוע"

משחר ילדותי יש בי חיבה מרובה לספרות בלשים.  טרפתי בהנאה מרובה את כל סדרת החמישייה, כל ספר שמצאתי של אגתה כריסטי, את ספרי אמיל של אריך קסטנר ועוד ועוד. נדמה היה לי כי הז'אנר הזה חלף עבר לו מן העולם. את מקומו תפסו ספרי המתח של ג'ון גרישם, הרלן קובן, רם אורן ודומיהם. לא אכחיש, קראתי את חלקם, לעיתים אפילו נהניתי, אבל עד מהרה שיעממו אותי התבנית החוזרת, הרדידות ורצינות היתר שבה ספרים אלה לוקחים את עצמם. חסרו לי הדמיון, השנינות והקלילות, הבריטיים בעיקרם.

אבל אז נתקלתי במהלך שבוע הספר ב"המתיקות שבתחתית הפאי" של אלן ברדלי וגיליתי לשמחתי שהז'אנר עדיין פה, חי ובועט ומקסים כתמיד. ברדלי אמנם קנדי, אבל סגנונו בריטי למהדרין ובהתאם, הסיפור שלו מתרחש באנגליה של שנות החמישים. גיבורתו היא פלביה דה לוס, ילדה בת 11, החיה באחוזה כפרית, מאוהבת בכימיה ורקיחת רעלים וחובבת תרבות. באחד הלילות היא מוצאת גופה בערוגת המלפפונים וחושבת שזה הדבר המרתק ביותר שקרה לה בימי חייה. היא יוצאת לחקור. פלביה היא לא הילדה המתוקה ובעלת המשפחה המושלמת של אניד בלייטון. אחיותיה הגדולות רואות בה מטרד, אביה מסוגר בעולם משלו ואמה נפטרה כשהיא הייתה תינוקת. אין לה חבורה של בני דודים וכלבים לשמש לה כחברה. היא פיקחית ובעלת תושייה, צינית, מרושעת לעיתים, בודדה, יהירה, בטוחה בעצמה וחושבת שהיא חכמה יותר מכולם. לרוב היא צודקת. והיא נהדרת. תחשבו הרקול פוארו, או גרגורי האוס, אם הם היו ילדה בת 11.

"הייתי אני. הייתי פלביה. ואהבתי את עצמי, גם אם אף אחד חוץ ממני לא אהב אותי. הידד לפלביה! פלביה לנצח!"

התעלומה של הספר בנויה היטב, מתובלת ברפרנסים תרבותיים רבים וחיי הכפר האנגלי. פתרונה מחוכם והצליח להפתיע אף שועלת ספרי וסדרות מסתורין שכמוני. אלן ברדלי אמנם לא המציא את המתכון, אבל הוא ידע לעשות בו שימוש מצוין ואף להוסיף טעם ייחודי משל עצמו. והחלק הטוב ביותר? זהו רק ספר ראשון מתוך סדרה עתידית של ספרי "פלביה דה לוס".  הספר השני "The Weed that Strings the Hangman's Bag" יצא השנה לאור בארה"ב, קנדה ובריטניה וצפוי לצאת גם בעברית. כך לפחות לפי אתר האינטרנט של הסדרה:

http://www.flaviadeluce.com/

בינתיים מתוכננים שישה ספרים בסדרה. איזה כיף!

"חוץ מהנפש, בישול תה הוא הדבר היחיד שמבדיל בינינו לבין הקופים". נו, איך אפשר לא לאהוב ספר שכולל חכמת חיים שכזו?

מאת מיס בוז'רסקי

הרועה ג'ורג' נמצא מת, כשאת בחזהו ועדר הכבשים שלו מחליט לפתור את התעלומה ולמצוא את הרוצח. כביכול ספר בלשי עם טוויסט, כביכול ספר על כבשים. אבל לא באמת.

זהו ספר על אנשים. הכבשים הם אמנם הדמויות הראשיות – מיס מייפל, סר ריצ'פילד, אותלו, מופל דה וייל, אבל הן דרך בשבילנו, הקוראים, ללמוד משהו על בני האדם. על הצורך שלנו להיות חלק מקבוצה ועל המחיר שמשלמים אלה מאיתנו ששונים, שמסרבים לציית לחוקי החברה. זהו סיפור על הקושי והבדידות שבאינדיבידואליזם לעומת הנחמה של שייכות.

הכבשים משמשים בו זמנית הן כאלגוריה והן כנקודת מבט חיצונית על בני האדם והתנהלותם משעשעת ונוגעת ללב. דרך עיניהם נבחנים גם הדת, אהבה, בגידה והיחס לבעלי חיים. יש ביקורת רבה על האנושות בספר, אבל תחתיה ניתן להרגיש באהבה ובחמלה כלפיה.

אם אתם חובבים כבשים, אם אתם חובבים בני אדם, תקראו את הספר.