על הכריכה מאחור כתוב "הכתיבה קצבית, מלאת חיים וסוחפת". אני מוכן לחתום על הקצבית ועל מלאת החיים, לא על הסוחפת. הספר עצמו הוא ספר נחמד שבו אנו רואים את המרד הגדול של מישהי שגודלה על ידי הורים שנתנו לה הרבה חופש ומדברים איתה על הכל, כאשר מרד הנעורים שלה הוא למצוא בדיוק את אותה הנקודה שבה ההורים שלה קצת חיפפו, להכניס לשם סכין ולסובב.הספר בעיקר עוקב אחרי תוצאות הסיבוב הזה, ההכרה באישה הראשונה של האבא ומערכת היחסים המוזרה במקצת שמפתחת בעקבותיה. באופן מוזר הסופרת גורמת לקורא להרגיש שהבגידה של האבא באישה הראשונה והעזיבה שלה היו מן המוצדקות. מה שקצת מערער את היציבות ומביא את הצד שכנגד זה הפעולה של האשה הראשונה, לורה לי, כאשר היא באה להשאר ובעיקר התוצאות שלה. המחאה היחידה שבעצם מסופרת כאן בספר היא היות הילדה נורמאלית והעובדה שגדלה להיות בורגנית.ספר חביב.