אני אוהב לקרוא ספרים. אמנם אתם לא תמצאו אותי יושב בחדר וקורא במשך שעות, אבל אני לא יכול לישון מבלי לקרוא כמה פרקים מספר לפני השינה. אחרי שסיימתי לקרוא איזה ספר, ביקשתי מאמא שלי המלצה על ספר טוב לקרוא, והיא נתנה לי את "בלי לומר שלום" של לינווד ברקלי. במשך משהו כמו שבוע הוא פשוט היה מונח על השולחן שלי בגלל סיבות שונות (כשעצלנות היא העיקרית ביניהן).
לילה אחד לא הצלחתי להירדם. לא ברור למה, אבל פשוט המשכתי להתהפך מצד לצד.
באיזשהו שלב, בערך ב-12 בלילה, המבט שלי נתקל בספר. "טוב נו," חשבתי, "אולי זה יעזור לי להירדם".
אז התחלתי לקרוא. ולקרוא. ולקרוא. ולקרוא.
הייתי מרותק. שכחתי מי אני, שכחתי איפה אני גר. הייתי בטוח שאני נמצא שם, עם הדמויות, שעובר עליי כל מה שעובר עליהן. לא הצלחתי להפסיק לקרוא לרגע. באיזשהו שלב, ראיתי שכבר 4 לפנות בוקר. הייתי צריך לקום לבית הספר ביום למחרת, אז שמתי סימנייה בספר וחזרתי לישון. לא הצלחתי להירדם שוב. הייתי במתח מטורף לדעת מה קרה אחרי זה. התהפכתי כל הזמן מצד לצד, חושב לעצמי על מה שקרה שם. אחרי כ-20 דקות כאלה הבנתי שזה חסר סיכוי, ולקחתי את הספר והמשכתי לקרוא. בסופו של דבר, ב-6 וחצי בבוקר סיימתי לקרוא את הספר.
"בלי לומר שלום" הוא ללא ספק לא עוד סתם ספר, אלא קצת יותר מזה. זה ספר שיגרום לך לצחוק עם הדמויות כשהן צוחקות, לפעור את הפה כשמתגלה משהו מפתיע ואפילו להזיל דמעה בקטעים העצובים. הוא כתוב בצורה שתגרום לך להיות בטוח שכל אחת מהדמויות היא בן אדם שאתה מכיר אותו ואת האופי שלו מאז ומתמיד.
הסיפור מספר על סינתיה ארצ'ר, בחורה בת 14 שמתעוררת יום אחד אחרי מריבה גדולה עם הוריה ומגלה שכל משפחתה נעלמה. 25 שנים לאחר מכן, כשהיא נשואה ואמא לילדה קטנה, וכבר השלימה עם העובדה שהמשפחה שלה לא בחיים יותר, היא מקבלת טלפון מסתורי שגורם לה לחשוב אחרת.
העלילה מתפתחת למקומות שונים ובאמת מפתיעים, וכמו שכתבתי קודם – הספר כתוב בצורה מבריקה שתכניס אתכם חזק לתוך העלילה, ולא תוכלו לצאת ממנה עד שתסיימו לקרוא אותו.
הספר הזה לימד אותי דבר חשוב – לפעמים ספר יכול להעביר לך בצורה מוחשית את הסיפור יותר מכל סרט ומשקפי תלת מימד.
"בלי לומר שלום" של לינווד ברקלי – מומלץ, מומלץ, מומלץ. מומלץ כבר אמרתי?
מאת הגבוה עם התלתלים