[לתקציר הספר]
את הספר הזה קיבלתי במתנה ליום ההולדת ה-16 שלי, מחברה הכי טובה שלי דאז שלא הרבתה לקרוא ספרים.
היא אמרה לי שזה אחד הספרים היחידים שהיא קראה ונהנתה מהם אז החלטתי שהוא באמת שווה קריאה אם מישהי שלא אוהבת לקרוא נהנתה ממנו.
מיותר להגיד שנסחפתי לתוכו וסיימתי לקרוא אותו מהר.
החלטתי לכתוב על הספר הזה שלמרות אורכו הקצרצר הוא מעביר מסר גדול.
יש בו משפטים חזקים וקטעים שרשמתי לעצמי שאני לא אשכח אותם לעולם ושתמיד אדע איפה למצוא אותם אם אני אדפדף.
בספר הזה יש הכל, מין מתכון לחיים.
ידיד שלי היה מבואס אז מצאתי את הפרק הראשון של הספר הזה באינטרנט ושלחתי לו בתקווה שזה ישמח אותו.
אני לא יודעת אם הוא קרא את הפרק או לא ואני לא יודעת אם זה שימח אותו או לא אבל עצם זה שחשבתי על לשלוח לו דווקא פרק מהספר הזה הביא אותי למסקנה שהספר הזה הוא סוג של מפלט. אני רק קוראת בו וכבר נהיה לי יותר טוב, אני כבר מרגישה יותר כוח, יותר מלכה ופחות קורבן.
אם הייתי יכולה הייתי מביאה לו את הספר.
אם הייתי יכולה הייתי נותנת אותו לכולם, שכולם יקראו ויתרשמו ויבינו ויפנימו.
אולי אפילו הייתי מכריחה אנשים מסוימים (אם לא את כולם) לקרוא אותו.. אם לא מיוזמתם אז מיוזמתי כי אני באמת חושבת שהוא מעביר דברים לחיים. דברים שספרים אחרים לא מעבירים.
הארי פוטר למשל, הוא ספר מדהים, קראתי את הספר החדש תוך בערך 10 שעות, מרתק, דמיוני, באמת ליגה אחרת לגמרי. הסופרת מוכשרת ואני עדיין לא מבינה מאיפה היא מביאה את הדמיון המפותח הזה שלה.
כך גם בקשר לשר הטבעות.
יש עוד המון ספרים טובים. טובים יותר, טובים פחות. מתארים מצבים דמיוניים, מצבים אמיתיים. טרגדיות, שמחות, או כל דבר אחר.
אבל בספר הזה יש משהו שונה, משהו מיוחד.
אני לא יכולה להצביע איפה נגמר הדמיון בספר הזה (אם הוא בכלל קיים) ואיפה מתחילים החיים האמיתיים (שוב, אם בכלל).
למרות שזה נראה כמעט בלתי אפשרי לנהל חיים כמו של המלך וכמו שהסופר מתאר את חיו של המלך באותו הרגע זה נראה נורא הגיוני לחיות כמו המלך, כמו מלך.
ואולי אם רק כל העולם, או כל המזרח התיכון, או לפחות המדינה, היו קוראים את הספר, אולי היה טוב יותר, בעצם.. אם הם היו פועלים לפי הספר בטוח היה טוב יותר.
כמה חבל שדברים אף פעם לא אוניברסאליים.
אני לא יודעת אם ממלכת באדולינה קיימת,
או אם קיימת ממלכה כמוה.
לא יודעת אם זה קיים בעולם שלנו או ביקום בכלל.
אבל אני יודעת שזה קיים איפשהו אצל כל אחד מאיתנו בתת מודע
או ממש מתחת לאף.
כולנו יכולים להיות מלכים, אנחנו אלה שבוחרים אם להיות קורבנות או לא.
כמובן שיותר קשה לחיות כמו מלך, למרות שזה נראה הרבה יותר קל, זה הכי קשה.
לקחת את האחריות על עצמך תמיד, לראות דברים אחרת, לדעת שכן מגיע לך ושאתה כן טוב ושאתה כן יפה ושאתה כן מוצלח ושאתה כן מלך ובאותו הזמן גם לא לתת לזה לעלות לך לראש ולהתנהג ביחס מגעיל אל הסביבה, ביהירות ובעליונות.
זה קשה.
לבלוג של אנה: נדפקתי גמור