[על ספר המילים באתר כתר]

הספר קטן, דק. אפור. ספר המילים קוראים לו, בצורה הלקונית ביותר. זהו ספר, שיש בו מילים. אל תעשו עניין גדול משום דבר.
הוא אינו מתמסר בקלות, ספר המילים הזה. כוחו בצנימותו ואי אפשר לרפרף או לרחף מעליו. צריך לשקוע, להקדיש את מלוא תאי המחשבה הפנויים ולעמול על הרכבת פאזל שלאורך הדרך הוא למעשה בלתי-אפשרי. המילים שמתקבצות יחד בספר המילים לא מסוגלות ליצור באמת תמונה מהימנה של המציאות, וצריך להעביר אותן במסננת שתחליף בדרך את משמעותן עד שתתגלה המשמעות האמיתית והמחרידה של הסיפור.
ספר המילים של ג'ני ארפנבק (כתר 2010, תרגום מגרמנית: טלי קונס) מביא דמות ילד נוספת לשולחן הדיונים (שהיו כאן וכאן), והפעם ילדה במדינה דרום-אמריקאית לא מפורשת, אם כי אפשר תמיד לנחש מהי, המפרקת את המושגים המוכרים המרכיבים את הסביבה הבטוחה שלה ומעבדת את האירועים המוזרים המתרחשים קרוב אליה דרך פריזמה המנסה להשליט בהם היגיון, גם אם מדומיין. זאת אומרת, האנשים שנעלמים, חוסר האפשרות ללכת לבד למקומות בעיר, סדר-העל שיש לשמור עליו - כל אלה לא חייבים לקבל הסבר רציונלי, אלא מספיק שימצאו את מקומם המתאים בהיפותזות הדמיוניות האפשריות. הראייה, היכולת למולל את מה שרואים ולהניח את העובדות אלו בצד אלו לא יובילו תמיד לפרשנות הנכונה של מה שאירע, וכאן טמון אולי המאפיין החד ביותר של דמות הילד כמספר. ארפנבק מביאה אל הקצה את פער הידיעה שבין הילד למבוגר, ועוברת יחד עם המספרת הצעירה שלה את המסע שבין השקר לאמת, בין מה שמספרים לך ובין מה שמסכימים להמציא לך ובין מה שאתה מסוגל בכלל להבין. חוסר הידיעה של הילדה אל מול תהום האופל העמוקה המשתרעת ממש רגע מעבר למילים הרגילות והלקוניות שלה מצמרר ככל שמתקדמים בקריאה ונחשף מובנן הנורא.
אחת-אחת מתפרקות המסגרות המגוננות על הילדה ונבקעים בהן בקיעים שהקורא, בתודעתו כמבוגר ובתפיסתו ההיסטורית, יכול לזהות עוד לפניה ולשער את גודל האימה של התמונה האמיתית המחלחלת דרך הסדקים ממילא. ובסופו של ספר המילים נראה הכול לאור היום.

המספרת כאן היא אינה עוד ילדה-גאונה-רגישה. היא אינה בלשית הפותרת תעלומות כמו אוסקר או זיזי, אלא מנסה ליישב בעולמה הילדותי את שלא ניתן ליישוב; את המשטר שאיש אינו חסין מפניו ושמביא לעצב ולמוות שעליה להסביר לעצמה.
ספר המילים הוא נובלה שאינה מחליקה בקלות תחת העיניים. הלקוניות שבלשונו פורצת בניגוד חריף לפשר האמיתי של המאורעות, ובעוד שמחייה של הילדונת נעלמות הדמויות המיטיבות עמה, על הקורא להמשיך לפסוע לצדה בדרך לגילוי שמצד אחד צפוי באכזריותו ומצד שני מכה בך בעוצמה בכל זאת. מהן המילים אם לא חוט ומחט לתפור בהם רשת שתנסה לאגד יחד את שיירי הנורמליות, את כל השתיקות שנשתקו, וליצור מהם סיפורים פנטסטיים על פי כוחה של הילדה לתפוס? בספר המילים הן מה שהושתק ואין די מילים לתאר אותו.

מאת עדנה אברמסון
Read more: http://www.lit-republic.co.il/?p=971#ixzz0nvT0XMkb