[על הספר באתר כתר]

טניה, הספרנית בספריה בה אני מנויה, הוסיפה את   הספר הזה לספרים שכבר בחרתי לעצמי, בעצמי, כשהיא אומרת: "את חייבת לקרא את זה. סוכריה אמיתית..."

עם המלצה כזו ושם כמו "רשימות על אהבה" ציפיתי לסיפור אהבה מענג, קליל, סוחף. משהו שנעים לקרא ובכל זאת, גם מוסיף לקוראיו  כמה תובנות  כערך מוסף.

הופתעתי מאוד לגלות שהספר מתחיל בליאו, צעיר אנגלי פצוע, הנמצא בבית חולים בדרום אמריקה אחרי תאונת אוטובוס  קטלנית בה נהרגה אלני, אהובתו (אנו, הישראלים, מכירים את הסכנות הטמונות באוטובוסים של דרום אמריקה. לקרא על שני התרמילאים שנפגעו כך היה לא פשוט...)

תהליך האבל והעצב מפורט כל כך בספר, שלרגעים היה לי קשה לקרוא. ואז עברו לגיבור אחר, בזמן אחר. יהודי על ערש דווי בגרמניה הנאצית, לפני מלחמת העולם השניה, שמספר לבנו הקט על מלחמת העולם הראשונה והנוראית בה השתתף.

"נו", חשבתי לעצמי, "ממש סוכריה. אין לי כח לכל הצרות הללו". והנחתי את הספר בצד. מחכה ליום בו מצב הרוח שלי יתאים לסיפורי עלילות שנראה שהשם "רשימות על אובדן ומוות" יאה להן יותר.

כשחזרתי אליו, הופתעתי לגלות כי העלילה הסוחפת של ליאו הצעיר, ושל מוריץ, שהיה צעיר ב 1914, היא אכן רשימות על אהבה. ואיזה רשימות...

דני שיינמן יודע לתאר את הכאב ואת הגעגוע, את הכמיהה ואת השבריריות של הרגע ושל החיים בכלל.

אבל הוא גם יודע לתאר את הכוח הפנטסטי שיש לאהבה, כוח שמניע עולמות ומאפשר תיקון ומציע תקוה. ב"סוף דבר" המופיע בספר מסתבר כי סיפורו המדהים של מוריץ, הוא סיפורו של משה שיינמן, סבו של דני. וחיפוש בגוגל מעלה כי דני עצמו איבד את אהובתו.

את הספר הזה הוא מקדיש לשתי נשים. לאשה שאיתו,שהוא נוקב רק בשמה, ולאהובתו המתה- ובהקדשה הוא מצמיד לזו שמתה את התואר "האהובה".

שאלתי את עצמי מדוע לזו שחיה אתו – ש"אספה" אותו בעצם,  הוא מקדיש את הספר ללא מילות חיבוב, ולזו שנפטרה הוא מצמיד את התואר "האהובה"

טניה העלתה את ההשערה כי את החיים קשה יותר לאהוב מאשר את המתים. קל לזכור את האהבה שהייתה לך כמושלמת, כשאתה חי עם מישהו ורב  איתו בבוקר על מי יקח את הילדים- או יכין חביתה, קשה יותר..." אמרה. ואם יש למישהו השערות נוספות, אשמח לשמען.

ניכר כי  החוויות המתוארות בספר, הינן חוויות אישיות, ובעיני, אין זה מובן מאליו שסופר יכתוב בצורה כל כך לא אישית- ועדיין כל כך נוגעת, על משהו אישי כל כך.

בין פרק לפרק משלב הספר תמונות של בעלי חיים אוהבים, ורשימות על אהבה של אנשי רוח ושם, לצד פרטי מידע על זוגיות מופלאה שמנהלים בעלי חיים מסוימים. אני מצאתי את השילוב הזה מקסים ומוסיף רבות לספר.

ובסופו של דבר, צדקה טניה. הספר הזה הוא "סוכרייה אמיתית" מתוק מאוד ולעתים צורב את הלשון...

מאת זלפה