[על "צייר הקרבות" באתר טקסט]

כמו בספרים קודמים של פרס-רוורטה הרובד הראשוני מסתיר מתחתיו חידות נוספות וזה היפה בכתיבה שלו. חידות שמתבססות על אמנות ומתמטיקה ופסיכולוגיה.

ברובד הראשוני – פולקס הוא צלם קרבות ואסונות שאחרי כ-30 שנים שבהן חיפש את הביטוי האולטימטיבי למלחמה החליט לנסות למצוא את הביטוי בציור קיר גדול שהוא מצייר על כותלי מגדלור שרכש. גם לזה כמובן יש מימד פסיכולוגי – הבדידות שלו במגדל אבן.

תוך כדי העבודה ולאחר שעשה מחקר אנליטי על ציורי מלחמות ואסונות מפורסמים, ותוך כדי חישובי פרספקטיבות וזוויות וכיווני אור הוא מנסה לפרש לעצמו את מהות המלחמות בדברי ימי האדם.

לתוך עולמו זה פולש מרקוביץ, חייל לשעבר במלחמת בוסניה, שהונצח על ידי פולקס באחד מהצילומים שזכו לפרסים, צילום זה הוא מקור אסונו של מרקוביץ ותוך כדי פלישתו הוא מודיע לפולקס שבא להרוג אותו.

במשך מספר ימים הוא מופיע ונעלם במגדל תוך כדי שהוא מנהל שיחות עם פולקס, ומסתבר שכמו שפולקס חקר את ציורי המלחמות מרקוביץ חקר את חייו של פולקס והוא מנסה לעמוד על מהותו.

בתוך זכרונותיו של פולקס תופסת מקום חשוב אהובתו – אולבידו (שכחה) – שהיתה גם היא צלמת אסונות אולם להבדיל מצייר הקרבות היא צילמה אך ורק חפצים וחורבות, אולי מכיוון שהיא הבינה שהעצם הצילום של בני האדם משפיע על גורלם, בבחינת הצופה משפיע על הנצפה, ולא רצתה לקחת חלק בכך.

למסקנה זו מגיע צייר הקרבות לאחר השיחות שלו עם מרקוביץ ואז מתברר לו שכמה שניסה להיות אובייקטיבי ולהביא את הדברים בלי פניות כמו שהם הוא גרם לחלק מהדברים להתרחש. גילוי זה מערער את האנליטיות שלו גם בקשר לציור הקיר שהוא רואה בו את משימת חייו וייעודו ובסופו של דבר מביא למותו.

זה ספר חכם ויפה ומעורר מחשבה, על כך שבעצם אין אובייקטיביות בחיים וגם אם אנו חושבים שאנו רק צופים במתרחש אנו בעצם לוקחים בו חלק ולפעמים לאו דווקא החלק שהיינו רוצים.

מומלץ בחום.

מאת מרים אופיר