[על "אפריל שבור" באתר כתר]
במשך מאות שנים חיים אנשי ההרים באלבניה לפי החוקים הנוקשים של ספר הקנון.
החוקים מקדשים את הכבוד, הכנסת האורחים, ונקמת הדם.
גברים רבים מסתובבים בדרכים כשעל זרועם סרט שחור המעיד כי הם עומדים לרצוח או להירצח בשם נקמת הדם. מיד כאשר אדם רוצח את קורבנו הוא הופך לקורבן בעצמו, וכך נעלמות מעל פני האדמה משפחות שלמות.
משפחת ברישה ארחה לפני 70 שנה זר גמור שהתדפק על דלתם. ככתוב בקנון, כל עוד האורח נמצא בנחלתם הרי הוא תחת אחריותם, ולכן, כאשר נרצח האורח נאלצו בני המשפחה לנקום את דמו, וכך החל מעגל דמים אשר אל סופו אנחנו מצטרפים בתחילת הספר.
אל ההרים מגיעים סופר ואשתו הטריה אשר באים לבלות שם את ירח הדבש שלהם ולהכיר חלק שונה ואקזוטי בארצם. בין תושבי ההרים לתושבי השפלה ועיר הבירה מתרחש מאבק סמוי בין קדמה למסורת, בין נאורות לחשיכה.
דרך עיני הזוג אנחנו זוכים להכיר ולבחון את אורך החיים המסורתי והאכזרי של תושבי אלבניה ההררית.
הסופר והמשורר איסמעיל קאדרה כתב עשרות ספרים בהם הוא בוחן ואף מעביר ביקורת על החיים תחת המסורת האלבנית. בשל ספרים אלה אף נודה מארצו ועבר לחיות בצרפת. הוא זכה בפרס "בוקר-מן" על מפעל חיים, ומעניק לנו את האפשרות להתוודע לאורך חיים וחבל ארץ הרחוקים שנות אור מתרבותנו.
ספר מרתק ומטלטל.
מאת אירית ישראלי
זהו סיפור על מסע, מסע של שניים זה לקראת זו. כל גיבור יוצא ממקום אחר ומנקודת זמן שונה. כשסיימתי לקרוא את הסיפור שלהם חשתי שגם אני עברתי מסע.
המסע שעברתי אינו זה של ג'ורג' שמחפש את המבט: “ המבט ננעץ עמוק-עמוק בתוכו ונצץ כמו יהלום אבוד, שלצורך בריאתו היה נחוץ כל האור בעולם "( ע' 162) ולא את המסע " בממלכת האבן" (ע 172), מסע ירח-הדבש המוזר של דיאנה ובעלה הסופר, אלא מסע שרצה להעביר אותי הסופר שכתב את אפריל השבור. והוא הצליח.
בעט אמונה על לשון ציורית קָאדָרֶה סוחף אותי כקוראה. במטאפורות היפהפיות : ”אבל הטיפות הלכו והתמעטו כאילו עמד מישהו וגזם את צמרות העננים" ...” פעמים אחרות חשב שאולי דווקא המגדל המרוחק מאלץ את החושך לנוע ולנוד ברוח, ואינו מאפשר לו לרדת ולכסות את האדמה". בתיאורי נוף מרהיבים המשרתים את העלילה גם כאשר הוא מתאר נוף קודר ותחושות גיבורים ותיאורי נוף מתמזגים זה בזה בכשרון פיוטי כובש, בתוך היופי הזה עברתי מסע. חשבתי על הטוב, על הרע, על הכוחות המופעלים עלינו כבני אדם ועל אפשרויות הבחירה שלנו.
העלילה מתרחשת במחוז נידח באלבניה: “ משאבד המטוס בין העננים חש ג'ורג' כאב בצוארו … אף פעם קודם לכן לא ראה מטוס בשמיים" ע' 33, במחוז שגרים בו אנשים המשמרים מסורת עתיקת יומין, הם מנותקים ממגע עם תרבויות אחרות, אפילו זו של בני עמם בערים הרחוקות והצפופות. מי שנכנס לטייל במחוז, צריך להתאים גם את כלי התחבורה. לכרכרה. האם היא מרמזת על רומנטיקה? ולאיזה סוג של רומנטיקה? וכפי שלטבע יש חוקים משלו - למחוז יש את החוקים שלו: ”וזה תקופה ארוכה לא עלה על דעתו של איש להפר אותם" (ע' 17)
תושבי המחוז מנותקים מציויליזציה שהתפתחה בינתיים והתרחקה מהם, הגיבורים מתמודדים עם הפער ואנחנו איתם -: "הקָנוּן נמצא הרבה מעבר לטוב ולרע... במקום אחר לגמרי " (ע'74 ) האם החוקיות הזו טובה? רעה? האם טבע האדם הולם את חוקיות הטבע? או שאולי האדם ממציא לעצמו חוקים שהופכים לטבעו השני? כאלה שעלולים לשבור את נפשו.
הכתיבה של קדרה אינה שיפוטית, והוא רומז לכך - כאשר אחד הגיבורים אומר: " תמונה קבוצתית עם כתם דם" הוא מרמז אולי ל 'תמונה קבוצתית עם גברת' ספרו של היינריך בל, בו הוא מתאר ללא שיפוטיות ועל כל גווניה דיוקן חברתי של גרמניה משנות השלושים ועד היום.
העלילה מתרחשת אמנם באלבניה הרחוקה והזרה לנו מאד, אבל שימוש בדימויים אוניברסאליים מחבר אותנו לסיפור ולגיבורים. כאשר אחד הגיבורים אומר שקָנוּן גזור מהמילה היוונית העתיקה קָנוֹן, הוא מקרב את הגיבורים אלינו . מרות בידודם החברתי והתרבותי הוא מקרב אלינו את החברה האלבנית בכללותה כאשר הוא קורא לגיבורה דיאנה, שמה של אלת הציד המיתולוגית. לדיאנה יש תפקיד גם במיתולוגיה האלבנית הצפונית הנידחת :” הרמה מלכתחילה לא נועדה לבני תמותה רגילים'"( ע' 211)
וג'ורג'? הוא מסמל את הגבר האוניברסאלי זה שלפי אריסטו יממש את קיומו רק כשיוליד. דיאנה הבודדה בתוך נישואיה הטריים מסמלת בעיני את החברה האוניברסאלית . הם הולכים זה לקראת זה לאורך הסיפור.
האם ייפגשו?
אוגניה
בלוגילוגי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
