"ארוחת הערב"  מאת הרמן קוך.

תרגום מהולנדית: ענבל זילברשטיין.

עורכת התרגום: נעמי גליק-עוזרד.

הוצאת כתר-עברית.

262 עמודים

Het Diner - Herman Koch

כריכה אחורית

"דמיינתי לעצמי איך אני מכניס לו אגרוף באמצע הפנים האפורות שלו, קצת מתחת לאף... השיניים היו נשברות, דם היה זב מאפו, הייתי מבהיר את עמדתי"

פאול לומן ואשתו קלייר נפגשים לארוחת ערב במסעדת יוקרה עם אחיו סרג´ - פוליטיקאי בכיר שעומד לפני מערכת בחירות גורלית - ועם אשתו בבט. הם חייבים לדבר. הם יודעים על מה.
בין דיון על סרטו האחרון של וודי אלן להסבריו המלומדים של המלצר הראשי על המנות חושף פאול פרטים מצמררים על המעשה הנורא שעשו בניהם המתבגרים, ולא פחות מזה, עליהם עצמם.
באיזו מידה אחראים ההורים למעשי ילדיהם? עד כמה ירחיקו לכת כדי להגן על עתיד משפחתם? ועל עתידם שלהם?

הרמן קוך, איש טלוויזיה, פובליציסט וסופר הולנדי, כתב רומן אמיץ ומטלטל שמערער כל הנחה מוקדמת של קוראיו ומתאר בישירות מצמררת את האלימות היצרית שמפעפעת מתחת למעטה הערכים של החברה המערבית.

ארוחת הערב הוכתר כספר השנה של 2009 בהולנד, שהה חודשים ארוכים בראש רשימות רבי המכר ונמכר שם ביותר מ-300 אלף עותקים.

ההמלצה החמה שלי

וואו. איזה ספר. אסור לדלג עליו וגם לא לעבור עליו בשתיקה....ספר שנשאר זמן רב לאחר סיום קריאתו.

כי, זהו ספר עוצמתי שנכנס ללב ולמוח ולא נותן מנוח. כי, זה ספר בדיוני על מציאות קיימת. מציאות שאופפת את דור המאה העשרים. במקרה מסופר על הולנד הדמוקרטית והנאורה אך גם בישראל נתקלנו בזמן האחרון במקרים דומים...

הכתיבה מרתקת למרות שאין זה ספר מתח. המתח נבנה לאיטו. עד מחצית הספר אין פעילות רבה אך אי אפשר להפסיק לקרוא. תיאור ההכנות והמפגש בין שני האחים ונשותיהם – פאול וקליר ואחיו סרג' הפוליטיקאי המועמד אולי לראשות הממשלה ובבט . המפגש שחייב להתקיים... חשתי בעליית מתח מבלי שידעתי למה. מבנה הספר - גאוני. כל הספר בן 262 העמודים מתרחש במסעדת יוקרה במהלך שעות אחדות, עם פלאשבקים לאחור ומחשבות של פאול המספר בגוף ראשון. הפרקים הם למעשה מנות הארוחה – מהאפריטיף דרך המנה הראשונה, המנה העיקרית, הקינוח והדיז'סטיף. הוא מובנה כך שהסופר שותל קטעים מסתוריים, רמז לסדקים במשפחה שהיא לכאורה מאושרת. האב מגלה משהו על בנו. מה? אנחנו לא יודעים. מבינים שזהו משהו חמור :"עניינים עם בנות...כמה נפלא ופשוט זה היה יכול להיות, ענייני מתבגרים שגרתיים"... לאט לאט, עם התקדמות הארוחה, מתבררת סיבת הפגישה החשובה בין האחים ,הסודות מתגלים, קשרי המשפחה הופכים טעונים יותר והמסר קשה יותר. והסוף - השאיר אותי בפה פעור, דומעת וכועסת.

הפרקים קצרים. הסגנון מעולה, בעל הומור, חכם, ציני, סרקסטי.

ביקורת לא חסרה. ביקורת על היחס למהגרים, על הפוליטיקאים, על תרבות השפע ועל מסעדות פלצניות שבהן ארוחות גורמה שאין כמעט מה לאכול בהן ,על חינוך, בעיקר על חינוך. האם אבא טוב נחשב זה המגונן על בנו יתר על המידה עד שאמות המידה מתערערות? מה הגבול שמותר לנו להורים לגונן על מעשי ילדינו ומה יכולות להיות ההשלכות? מה הקשר בין גנטיקה וחינוך ומה משפיע יותר, מה הוא מוסר ולמי הוא נועד? ויש עוד...

הספר לא משאיר אותך שווה נפש, להיפך. ככל שקראתי יותר הזדעזעתי יותר.

אי אפשר להירגע אחרי ספר כזה. הוא תופש אותך בקרביים. והדעת לא סובלת... ואולי יש בו משהו במשפט התנ"כי אם כי לא בפירוש המילולי: "חוסך שבטו שונא בנו"...

ציטוט מזעזע:

"עולם בלי אסונות ואלימות – אלימות של איתני הטבע או אלימות של בשר ודם – יהיה באמת עולם בלתי נסבל."

ממליצה מאוד כספר חובה.

שוש מילמן

הרמן קוך / ארוחת הערב. מהולנדית: ענבל זילברשטיין

אזהרה: הביקורת מכילה ספוילרים לעלילת הספר

כבר בהתחלה ברור לחלוטין שאין זאת ארוחת ערב משפחתית רגילה. פאול, המספר, מעביר לנו מסרים רבים, ואף אומר במפורש שאחיו, סרג', מועמד לראשות הממשלה, ביקש ממנו להגיע למסעדה מפורסמת עם אשתו כדי לדבר על ילדיהם. פאול גם מבהיר שהוא יודע שהערב הזה עומד להידרדר.
המוטו הפותח את הספר הוא ציטוט מתוך כלבי אשמורת. כלבי אשמורת הוא סרט רווי אלימות, הנאה של האלימות. ואכן, אלימות ברוטלית וההנאה ממנה, כמחלה, היא עלילת הספר.
כבר בהתחלה פאול מסביר לנו שני דברים: א. הוא מזכיר לנו את משפט הפתיחה מתוך אנה קארנינה: כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה. בהמשך הוא ינסה לשמור על משפחתו כמשפחה מאושרת ויהי מה.
ב. אקדח שמופיע כבר במערכה הראשונה בטוח שיירה בהמשך.
הספר מחולק ל-5 מנות עיקריות החל באפריטיף וכלה בדיז'סטיף. תוך כדי הארוחה פאול מספר לנו את הסיבה שהובילה לפגישה, הבעיות של הילדים, מישל בנם של פאול וקלייר, ריק בנם הביולוגי ובו הבן המאומץ של סרג' ובבט. מישל וריק ביצעו מעשה אלימות בלתי נתפס ובו מנסה לסחוט אותם. סרג' מבקש לדבר על הנושא כדי להחליט מה לעשות בנידון, אולי אפילו לפרוש מהמירוץ לראשות הממשלה, אולם להפתעתו הוא נתקל בהתנגדות עיקשת של פאול וקלייר. פאול וקלייר יעשו הכל - הכל - כדי לשמור על שלמות המשפחה ואושרה אפילו הם בעצמם צריכים לפעול באלימות.
בחלקו הראשון של הספר הקורא מגלה איזושהי אמפטיה כלפי פאול המספר, הוא כועס על אחיו, מפחד ממנו ואולי אפילו מקנא בו. כשמתגלה מעשה האלימות של מישל, בנו, מתגלים גם מעשי האלימות שלו עצמו. ואז, בחלקו השני של הספר הקורא מתחיל להיות מבולבל. למעשה, פאול סובל ממחלה תורשתית, שייתכן שהעביר אותה גם לבנו, שגורמת לו להפוך להיות אלים באופן קיצוני. הקורא מבולבל עוד יותר כשהוא מבין שקלייר, אשתו, הופכת להיות אלימה בעצמה ומגוננת על האלימות של בעלה ובנה. והאמפתיה הופכת לסלידה.
זהו ספר מזעזע, קשה לעיכול. הוא מזעזע ונוראי כל כך כיוון שהסיפור מתרחש בהולנד. הולנד, שאין בה חסרי בית, שלא אמורה להיות בה אלימות בלתי מתעכלת. אפילו פאול, המספר, אומר באיזשהו שלב שזאת הרי לא הברונקס או גרמניה, זאת הולנד!!

מאת מירב

הרמן קוך, ארוחת הערב, כתר, 2010

אנו חיים בעולם רדוף אקטואליה, בכל כמה דקות מגיח מבזק מיוחד המדווח לנו בהתרגשות על שערוריה חדשה המתרגשת לבוא לעולם. אנו שומעים על הורים הרוצחים את ילדיהם, ילדים הרוצחים את הוריהם ועל מקרי אלימות סתמיים המסתיימים לא פעם במוות. אנו נחשפים לאין ספור מקרים המעלים את מפלס החרדה, ומחזקים את תחושתנו שאנו מטולטלים בזרם גועש של אלימות שאינה בשליטתנו. מדי פעם, מנסה תוכנית תחקירים כזו או אחרת לפענח עבור הצופה הסקרן מיהן הדמויות העומדות מאחורי מעשי האלימות הבלתי מוסברים. תחושה של הקלה עוטפת אותנו כאשר אנו מגלים שהרוצח הוא מהגר עבודה או מובטל שחייו הדרדרו. אולם, כאשר אנו מגלים שהרוצחים אינם כה רחוקים מאיתנו, כלומר, גם להם יש עבודה מסודרת, אשה, משכנתא ושלל תעודות, אנו מתכווצים באי נוחות. זאת משום שאיננו יכולים עוד להרחיק את הזוועה מפתח ביתנו, היא יושבת שם ככלב פיט-בול מנומנם המחכה להשתחרר, להתפרץ ולתקוף. ספרו של הסופר ההולנדי, הרמן קוך, ארוחת הערב, מראה לקורא שהאלימות החייתית אינה נמצאת רק בשיכונים עלובים רווי פשע, אלא יש לה מקום של כבוד אף בקרב הבורגנות המדושנת.

בספרו, מתאר קוך, ארוחת ערב משפחתית עתירת מנות במסעדת גורמה בה משתתפים שני זוגות: פול וקלייר, סרג' ובבט. פול וסרג' הם  זוג אחים אשר ביניהם שוררת יריבות ארוכת שנים. פול, מורה כושל, מביט באחיו, פוליטיקאי רב תהודה, בבוז. תחושת הניכור שחש פול כלפי אחיו, מהווה אך דוגמא לניכור המתקיים בין פול לבין העולם הסובב. ניכור אשר יהווה ציר מכונן בעלילת הספר. בהדרגה, נחשף הקורא לשלל סיפורים משפחתיים העולים במהלך הארוחה. פול, שדרך עיניו מסופר הסיפור, מרעיף על הקורא מגוון רחב של זיכרונות, תובנות והגיגים. אט אט התמונה האידילית של משפחה מבוססת הנהנית מארוחת גורמה, מתחלפת בתמונה קודרת החושפת בפני הקורא שורה של תקריות אלימות המלוות את ההיסטוריה המשפחתית. התיאורים הפלסטיים של מעשי האלימות  אינם מאפשרים לקרוא את הספר בנינוחות, לא פעם חשתי שאני צופה ב"תפוז המכני" או ב"רוצחים מלידה". תיאורי האלימות המיותרת יצרו בי תחושה של סלידה עד כדי כך שנאלצתי להרחיק ממני את הספר. הניסיונות הפתטיים של בני המשפחה להצדיק את המעשים המתוארים, הצטיירו בעיני כהתגלמותו של ניוון מוסרי וחברתי. יחד עם זאת, ספרו של קוך אינו מצליח ליצור כתב האשמה כנגד כהות החושים של החברה הבורגנית אותה הוא מתאר, וזאת משום שהספר אינו דן באופן עמוק בהשלכות המוסריות של המעשים. הדמויות השיטחיות והסטריאוטיפיות הנגלות לאורכו של הסיפור, אינן מצליחות לחדור לעומקן של הסוגיות המועלות, וכל שנשאר לקורא הוא להיחשף לקורותיה של משפחה מופרעת, המובלת על ידי אב פסיכופט המנחיל לבני המשפחה סדר מוסרי אלטרנטיבי.

בסיום הקריאה חשתי תחושה של החמצה: מחד, קוך הצליח לכתוב עלילה סוחפת המתרחשת לרוב סביב ארוחת ערב אחת, הישג ספרותי ראוי לציון. מאידך, הסוגיות המוסריות העולות אינן זוכות לבירור מעמיק משום שככל שמתקדמים בקריאה מתגלה האב כפסיכופט שאינו יכול להימדד על פי אמות המידה המקובלות. הפנייתו של הסיפור אל עבר הא-נורמאלי מעקרת את נקודת המוצא של הספר לפיה, אלימות חסרת פשרות יכולה להתרחש גם במשפחות "הנורמאליות" ביותר.

לסיכום, ספרו של קוך מהווה יצירה ספרותית אשר לא מאפשרת לקורא להישאר באדישות נינוחה. זוהי יצירה המעוררת בך רגשות עזים של גועל, תמיהה ובעיקר תסכול. המשפחה המתוארת הנראית במבט ראשוני כמשפחה ככל המשפחות מתגלת בהדרגה כאי של אומללות. הקורא צופה בהדרדרות המתגלה שוב ושוב באירועי האלימות הבלתי נשלטים. הקורא עומד נדהם ומקווה שזו נקודת השיא אולם, כמו בטיפוס על הר, בכל פעם מחכה פסגה חדשה גבוהה יותר. ככל שהאוויר נעשה דליל יותר, עולות ומתחזקות השאלות המוסריות, אולם, קוך איננו מספק לקוראיו מסכת חמצן המקילה על הדלילות, קוראיו נאלצים להתמודד עם השאלות הנוקבות בכוחות עצמם. שווה קריאה לבעלי לב חזק.

 מאת אברהם אייזן

ארוחת הערב – הרמן קוך. מהולנדית: ענבל זילברשטיין

הספר קריא מאוד ויחד עם זאת קשה לקריאה או יותר נכון קשה לעיכול.

ולמרות שקראתי אותו בבת אחת, עשיתי הרבה הפסקות בכדי לחשוב ולהפנים את תוכן הספר והשתלשלות האירועים.

לכאורה סצינה מאוד פשוטה, שתי משפחות - אחים ונשותיהם - נפגשות לארוחת ערב במסעדה על מנת לדון בבעיה שצצה ומעיבה על עתידם ועתיד ילדיהם. בניהם בני התשחורת הרגו בשגגה במרכאות או שלא במרכאות, זה יתברר בהמשך, דיירת רחוב שלנה בביתן כספומט שממנו הם רצו למשוך כסף, אחרי ערב שבו שתו קצת יותר מדי.

המספר, שהוא האח הצעיר, מגולל תוך כדי ארוחת הערב את גלגול האירועים ואיך נודע להורים על כך, אבל גם הרבה יותר מהסיפור הפשוט הזה. את מערך היחסים בין האחים והיריבות על גבול השנאה שהוא חש לאחיו, ואת העבר המשפחתי שלו. תוך כדי כך מתבררת גם השקפת עולמו והאם מותר להגן על האושר המשפחתי בכל מצב וגם תוך התעלמות ממעשים שאילו שמענו אותם על מישהו אחר לא היינו מתעלמים אלא שופטים בחומרה.

מה זאת אומרת "בני טובים" והאם לאדם שלא נראה כמונו והוא מוזנח, מסריח, שיכור שעומד בדרכנו מגיע יחס תרבותי מוסרי וערכי או שאפשר "להצדיק" כנגדו יחס אלים ומבזה בתואנה זו או אחרת - הם מפריעים בכביש, חוסמים את הדרך וכדומה.

האם באמת אפשר אחרי שבר כזה להחזיר את המשפחה למצב התמים והמאושר שלפני כן והאם כל האמצעים כשרים לכך, והאם באמת כמו שטולסטוי פותח באנה קרנינה והמספר מצטט אותו - כל המשפחות המאושרות זהות ואילו כל המשפחות האומללות אומללות כל אחת בדרכה - ומשפחתו שלו מהי, מאושרת או אומללה בדרכה שלה.

מה גבולות האחריות למשפחה ומה גבולות האחריות האנושית הכללית המוסר והחוק.

ספר מעורר מחשבה כיוון שלכאורה מדובר על אנשים כמונו, מעמד בינוני שבע במדינה שלווה ובלי בעיות עד שדבר לא צפוי מזעזע את השגרה והשלווה, איך אנחנו היינו נוהגים? בהתאם לאינסטינקט או למוסר, ואיזה מחיר ההחלטה גובה מאיתנו?

מרים אופיר