אופת העוגות מקיגאלי/ גייל פארקין. מאנגלית: איריס ברעם. כתר.
על הספר אופת העוגות מקיגאלי שורה קסם המזכיר את הקסם שחווינו בספר ובסרט "שוקולד".
בקיגאלי, בירת רואנדה, מתגוררת אנג'ל במתחם של תושבים זרים-אנשי שגרירויות, מדענים וכדומה. בעלה עובד באוניברסיטה ואילו היא מוצאת את פרנסתה באפיית עוגות לפי הזמנה. לכל עוגה האופי שלה, בהתאם לאופן בו חווה אנג'ל את המזמין.
וכאשר יושב אדם מול אנג'ל, אין הוא יכול לעמוד בפני חוכמת חייה העממית, קסמה, ונכונותה להקשיב, ומשתף אותה מיד בסיפור חייו. סיפורי אהבה, סיפורי הישרדות, איידס, טבח, אובדן, חברויות, כל הפיסות המרכיבות את מציאות החיים של השחורים והלבנים ברואנדה.
כך, הופכת אנג'ל ליועצת, שדכנית, "כומר מוודה" של כל תושבי המתחם והשכונה.
אך בביתה שלה, מגדלים היא ובעלה את חמשת נכדיהם, ילדיו של בנם ג'וזף אשר נהרג במלחמה ושל ביתם שנפטרה ממחלה פתאומית, או שמא התאבדה. השתיקה והעצב מחפשים מוצא באמצעות סיפוריהם של אחרים.
"אנג'ל, המנסה להתאושש מהמלחמה ומרצח העם ברואנדה, היא מופת של חריצות, נעימות ועוצמה אימהית ונשית", מספרת לנו הכריכה האחורית.
השפה בה כתוב הספר היא השפה הפשוטה של גיבוריו, ועולם הדימויים שלו לקוח מהסביבה המקיפה אותם.
"כמו שדלי מים הופך את מדורת הבישול לאפר... כך בדיוק צינן את התלהבותה התצלום שבחנה כעת"
"הוא עמד קרוב כל כך אליה... הקרבה הזאת גרמה לה להרגיש כאילו נחש שמן זוחל אט אט על כפות רגליה החשופות ועליה לעמוד ללא ניע.."
"הדברים שדיברו עליהם קודם הונחו בצד, כמו שמניחים תפוחי אדמה בסלסילת ירקות במטבח כשחוזרים מהשוק".
"לפתע השמיע עומר רעש מבהיל מאפו העצום, כמו הקולות שמשמיעים היפופוטמים שמזדווגים במים הרדודים באגם ויקטוריה"
מקווה שעשיתי לכם תאבון.
אירית ישראלי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
