את " ספר אלף הימים" של שנון הייל פגשתי במסגרת כמיהתי להרגשה המופלאה שמופיעה לעיתים (לא קרובות מדי) הנפלטת באנחת עונג: "וואו, זה הספר הכי נהדר בעולם".  ישנם הרבה ספרים נהדרים אבל  לא רבים מעוררים את הקסם הזה.

הספר מוגדר כמיועד לנוער (ממש בספק, בעיני) והוא בהשראת  אגדה של האחים גרים,  על נסיכה שאביה כלא אותה במגדל חשוך, ביחד עם משרתת, עד שתתרצה להתחתן עם מי שיעד לה. הנסיכה מאוהבת בנסיך אחר שמעולם לא פגשה אך התכתבה עימו.

הסופרת שנון הייל בוחרת באלמנט הכתיבה כמרכיב בסיסי בסיפור הבנוי על היומן של המשרתת (העמלנית- תרגום יפה…) דאשטי, הבלוג המונגולי שלה, הכתוב ומצויר במכחול על דפי קלף שהגניבה למגדל.

במונגוליה העתיקה היה נהוג ללמד את המשרתים האישיים קרוא וכתוב והם היו כותבים את מכתביהם של בני המלכות.

הכתיבה מצילה את חייה ונוטעת בה רעיונות ואומץ לצאת ממחשכי המגדל אל האור, ביחד עם הנסיכה הגוועת, למציאות המעמידה את שתיהן במבחנים מצמררים, כמעט קשים מנשוא.

העלילה מסתעפת כמו שעלילה מעולה צריכה להיות, כתובה מזווית ראייה של ילידת אדמה המשתמשת בתיאור רגשות וסיטואציות מהניב המונגולי (מרתק).

חוש הריח, כמיטב המסורת המונגולית, הוא מרכיב חשוב בסיפור. הסופרת לוקחת את אלמנט הריח ומפקיעה אותו מהמסורת השגורה לרבדים אישיים אינטימיים מפתיעים.

והנה דוגמא קטנה של שימוש בריח, שעוררה בי חיוך וזיכרון רחוק:

דאשטי המשרתת, מצווה על ידי הנסיכה לתקשר במקומה עם הנסיך האהוב מבעד לחור שבתחתית המגדל הנעול. קולו של הנסיך מעורר בה רגש אסור ורגע לפני עזיבתו של הנסיך היא מסירה את גופייתה הצמודה לעורה ומוסרת לו במהירות. הנסיך ישמור את החולצה.

ויותר לא אגלה.

ובקריאת התפעלות מסכמת: אין, אין על הספר הזה! באמת וואו.

יצא בהוצאת כתר לפני כמה חודשים, ועדיין על המדפים של חנויות הספרים.

הרישומים מעשה ידיה של הסופרת, פשוטים ויומניים ונוגעים ללב ולעין.

מאת איריס קובליו