הנאום הסודי, מאת טום רוב סמית, מאנגלית: הדסה הנדלר

חשוב על מספר - ג'ון ורדון (ספר מתח)

Think of a Number - John Verdon

מאנגלית: עפרה אביגד.

הוי, איזה ספר. מהסוג שאני אוהבת . ספר שנכנסים בו לראשו של החוקר ומתקדמים איתו קדימה צעד לאחר צעד ולפעמים צעד אחורה. עם חשיבה וניתוח מעמיקים , עם קורט פסיכולוגיה והרבה ידע על מה שנעשה במוחם של רוצחים. לבלש שלנו "מוח לוגי להפליא ואנטנה רגישה ביותר לקליטת חריקות. התכונות האלה הן שהופכות אותו לבלש מעולה."

זהו ספר חכם ומורכב בעל סוף מפתיע , שזורם לו ומתקדם בצורה שנותנת אויר לקורא והמון חומר למחשבה ורק לקראת הסוף הוא קצבי יותר. שפה מעולה ותרגום מצוין מצליחים להביא לנו ספר מתח אינטליגנטי  ומעניין מהשורה הראשונה . ספר שקשה לעזוב. הכריכה גם היא כתובה לעניין ומושכת לקרוא את הספר.

כדי לא להיגרר לספוילרים אציין שיש בספר הזה רוצח בעל חשיבה לוגית ואינטליגנציה גבוהה שמקדיש לפרטים תשומת לב יוצאת דופן אך כזה הוא גם החוקר שלנו. 

גרני שעבד פעם במשטרה מצטרף לצוות החוקרים, שלא תמיד יש לו הערכה לכישוריהם ופועל כבלש נספח.

הרוצח , גורם להתעללות רגשית לקורבנות כשהוא שולח להם איומים בצורת שירים במכתבים מנוסחים בקפדנות , תעלומות מספרים מטרידים  ויש מסרים המתעמקים בפרטים וסמלים מוזרים ששולח הרוצח כמסר לפני הרצח ולאחריו לחוקרים ,להוכחת עליונותו עליהם והתגרות עוינת במשטרה כמו טביעות רגליים שמפסיקות לפתע, קול לא טבעי בטלפון....

בנוסף לחקירה ,לבלש גרני לא חסרות בעיות זוגיות בשל טראומה שעברו בעבר הוא ואשתו. שנים הוא מנסה להימנע מעימות נוכח הטראומה הזו , מה שמדרבן אותו להתרכז בחקירה יותר ויותר. גלגלי מוחו עובדים כל הזמן ולא נותנים לו מנוח. "כל הזמן חושב. חושב ללא לאות ומתעמק בבעיות- אחת אחרי השנייה – כמו סיזיפוס שמגלגל את הסלע במעלה ההר שוב ושוב ושוב .מתייחס לחיים כמו לפאזל מסובך שצריך לפתור". אשתו החריפה והאינטליגנטית מאין כמוה עוזרת לו  פה ושם ובהכירה אותו היא אומרת:" היריב המושלם. אתה אוהב חידות. גם הוא אוהב חידות. ממש זוג משמים או מהגיהינום."

הסיום מפתיע  ובסופו בא לידי פתרון חלקי גם הצד המשפחתי .

שמעתי בשמחה שיש לספר זה , המשך. מצפה  לקרוא את הספר הבא.

מומלץ בחום.

ציטוט שאהבתי:

"גרני שם לב שפיצולים בנפש ניכרים פעמים רבות בפנים ובעיקר בעיניים. פעם אחר פעם הוא ראה פנים שהיו למעשה שני פנים. הכי קל להבחין בתופעה הזאת בתצלום.כל מה שצריך לעשות זה לכסות לסירוגין עם דף נייר חצי מהפנים- לאורך מרכז האף, כך שבכל פעם אפשר לראות רק עין אחת. ואז,לתאר את אופיו של האדם שרואים משמאל ואת זה של האדם מימין. מדהים עד כמה שונים יכולים להיות שני התיאורים הללו. אדם עשוי להיראות רגוע, סבלני ונבון בצד אחד- ורגזן, קר ומניפולטיבי בצד השני.באותם פנים, שמתחת להבעתם החתומה מבצבץ הרוע שהוביל לרצח, נראה הניצוץ הזה לא פעם רק בעין אחת ולא בשנייה. אולי במפגש פנים מול פנים המוח שלנו מתוכנת לאחד את שני החצאים ולמצוא מכנה משותף למאפיינים השונים לגמרי של שתי העיניים ולכן לא קל לנו לראות את ההבדלים ביניהן, אבל בתצלומים קשה לפספס אותם."

מאת שוש מילמן

חשוב על מספר – ג'ון ורדון 

איך נשמע לכם הרעיון שמישהו בעולם יכול לדעת מה אתם חושבים, מאיים או מלהיב? מרק מלרי מקבל מכתב ממישהו שטוען שהוא מכיר אותו טוב עד כדי כך שהוא יכול לנחש על איזה מספר הוא יחשוב באופן אקראי וגם מצליח בכך, מה שגורם למרק מלרי תחושה מאוד לא נוחה. לעזרה הוא פונה לדייב גרני ידידו מימי הקולג' ובלש משטרה מהולל בדימוס בהווה. מרק לא רוצה חקירה משטרתית, הוא לא רוצה שיתקרבו יותר מדי אל מעבר לחומות שהוא בנה בחייו העכשוויים ויגלו פרטים מהעבר אותם אותם אותו מטרידן כנראה יודע.

ייתכן שאת הפסיכולוג של דייב גרני בנעוריו הרעיון שמישהו יכול לדעת מה הוא חושב היה מלהיב יותר כיוון שהוא גילה לדייב בזמנו שלדעתו "תכלית החיים היא להתקרב לאנשים כמה שאנחנו יכולים" , וש- "חיי בדידות הם חיים מבוזבזים".

 דייב גיבור הספר מתנהל בקו האמצע של הרעיון הזה, מצד אחד הוא מרגיש שהוא בנה סביבו חומות ומנסה להיפתח יותר לאחרים ובמיוחד לאישתו, למרות שלפעמים נראה שהיא מכירה אותו טוב ממנו, מצד שני הוא נאחז בחקירה ובלוגיקה ובהגיון שישמרו עליו מפני הכאב שבחייו שהוא מסרב לגעת בו.

אהבתי את הספר הזה כיוון שבעיניי מעבר לתעלומה הבלשית הוא מצליח לשרטט דמויות שהרגשתי שחלקן פשוט מכירות אותי או שאני מכירה אותן, התאהבתי במדלן אישתו של דייב, ואפילו היו לי משום מה דמעות התרגשות בעיניים בשורות הסיום. מצאתי גם שהספר לא פעם מתעסק בניסיון שתמיד מדבר אליי לפענח את ההתנהגות האנושית במיוחד כשהוא נעשה מתוך הבנה וידיעה שאי אפשר באמת לעשות זאת.. הפתרון לתעלומה הגיוני (למרות שלפרקים- וזו הטענה השלילית העיקרית שלי לגבי הספר- נראה שבכל פעם שדייב גרני מפענח חלק נוסף בתעלומה הסובבים אותו מתקשים מדי להבין את הפתרון והוא נצרך ליותר הסברים ממה שנחוץ לטעמי)  והקריאה קולחת.

ואני אסיים בציטוט קטע שמאוד אהבתי מהספר שאולי מסביר טוב יותר ממני למה התכוונתי ואולי לא:

"אתה מעדיף קפה או תה?"

"קפה"

"גם אני, אף פעם לא הבנתי תה. אתה איש של כלבים או של חתולים?"

"כלבים אני חושב"

"שמת לב פעם שאנשי כלבים מעדיפים קפה? ותה הוא בשביל אנשי חתולים?"

גרני לא חשב שזה משהו ששווה לחשוב עליו.

מאת אורלי שלמה 

המשיכו לחשוב על מספר! בקרוב שתי סקירות נוספות :)