חופשת מחלה/רוני ידור
יש לי חולשה לאנטי גיבורים ולכן ביקשתי את הספר לסקירה מההוצאה.
הספר הוא יומן (בדיוני) שכותבת מטופלת לפסיכולוגית שלה במהלך חופשתה.
לאורך קריאת הספר הרגשתי תחושה לא נוחה של הצצה למציאות נפשית "לא פוטוגנית" . הכותבת מתעסקת באובססיביות בנושא השיער המידלדל שלה, בילדיה של הפסיכולוגית שעל חייהם היא מציצה דרך הפייסבוק (והם מייצגים עבורה מציאות אלטרנטיבית וזוהרת) וביחס הפסיכולוגית אליה.. היא כל הזמן משווה את חייה לחיי אחותה, לחיי חברתה רעיה, וכן לחיי הפסיכולוגית שלה וילדיה. יש לה תחושה שכולם יותר מוצלחים ממנה ולכולם יש בני משפחה שעומדים במקום גבוה יותר בסדר העדיפויות שלהם בהשוואה אליה. יש לה צורך מתמיד להיות תמיד במקום של הבת המטופלת והאהובה גם כאשר היא חברה או מטופלת.
הרגשתי שיש הרבה אותנטיות בכתיבה וחוסר התכחשות לרגשות שבדרך כלל לא נעים להחצין (קינאה ותחושת אפסות עצמית). ובכל זאת לא הצלחתי להתחבר לגיבורה. היא למעשה בעיקר עצבנה אותי בחפירות שלה. זה לא יפה להגיד אבל אם יש גיבורי ספרים שרוצים להתקשר אליהם כמאמר הולדן קולפילד היא גיבורה שהייתי רוצה לסנן לו היא הייתה מתקשרת.
בכתיבה של רוני ידור ראיתי ניסיון לכתוב משהו חדשני ואחר. היא יצרה דמות מלאה חולשות אנושיות אבל בכל זאת משהו שם מנע בעדי מלחוש אהדה אליה. אולי היה חסר תהליך נפשי, אולי האובססיביות שלה מנעה בעדי מלראות בה דברים אחרים.
ובכל זאת אני מאמינה שמדי פעם צריך "ליפול" גם על ספרים שמעוררים בי רגש של דחייה. אולי כדי לחדד ולהגדיר טוב יותר את הטעם הספרותי שלי ולכן על ההתנסות הזאת אני שמחה.
מאת ג'וליאנה