לכל אחד מאיתנו יש חלומות שהוא מקווה ורוצה להגשים בחייו. ישנם חלומות קשים להשגה, וכאלה שקל יותר לממש.

חברתי אפרת ישראלי הגשימה חלום, והוציאה לאור את רומן הביכורים "חלום אחד רחוק מדי", שעוסק בחוויות של אמצע החיים. מדי פעם הייתה אפרת מעבירה אלי טיוטות של הספר לקריאה, ואני ראיתי שינוי, צמיחה, בשלות שהולכת ומתגבשת, והנה הפרקים השונים, הקטעים, המשפטים, החלו לקרום עור וגידים, והפכו לספר. עם עטיפה. עם ראיונות בטלוויזיה, ברדיו.

http://www.facebook.com/halomehad

באמצע החיים אנחנו עומדים שוב, מחדש, בפני בחירות והתלבטויות שונות, ממש כמו בגיל ההתבגרות. אנחנו בוחנים את עצמנו שוב ושוב -  מול סרגלים חברתיים, מול ההורים שכבר לא תמיד מתפקדים, מול ילדינו שמציבים בפנינו מראה שלא תמיד מחמיאה לנו.

רצנו עד כה, ופתאום, לאחר שהגענו להישגים בקריירה (או שלא) לאחר שהקמנו משפחה (או שלא) אנחנו עוצרים ושואלים – האם זה הכי טוב שיש? האם זה באמת זה, זה הכל?

בעיסוקי כמנחת קבוצות לגילאי אמצע החיים והגיל השלישי, אני נתקלת שוב ושוב בתסכול הזה שצץ ועולה. בבעתה שיותר טוב מזה כבר לא יכול להיות, בתהליכי חיפוש זהות, שורשים, ודרך להטביע חותם.

בספרה "חלום אחד רחוק מדי", עומדת אפרת ישראלי בכל הצמתים הללו ובוחנת שאלות רבות שעולות בגיל הזה. המיקום של העלילה בניכר, בדאלאס הרחוקה, מאפשר לסופרת לבחון את עולמן האישי של הדמויות על רקע שאלות כלליות של זהות ותחושת שייכות שמסרבת להתגבש. הקרעים בזהות היהודית, והישראלית לאומית, מאירים באור בוהק את התסכולים של אמצע החיים במישור התעסוקתי, המשפחתי , הזוגי והאישי.

ריחוקן הפיזי של הדמויות מישראל והקצנת הדילמות שעומדות בפניהן – מעין ההתלבטות ב"פלנטה אחרת" - מקל על הקורא להזדהות, לדמוע, לצחוק. הן הרי לא מייצגות אותו ואת הכאב שלו, הפחד שלו, התלישות שלו... הן הרי באמת תלושות ורחוקות מרחק שנות אור מחיי הקורא הישראלי... או שלא?

מבלי משים מזדהה הקורא עם ההתלבטויות וכואב את כאבן של הדמויות, ולאט לאט חודרת התובנה לליבו, כי כולנו "רקמה אנושית אחת חיה". הצער, הפחד, האהבה, התשוקה, ההחמצה, החלום, גם באמריקה הרחוקה, וגם בישראל שלנו, חד הם.

זהו רומן מומלץ בחום שעוסק בגיל הזה, המתעתע. בהחמצות, בתקוות, באהבות ובשנאות, בישראלים ובאמריקאים, בחלום הישראלי ובחלום האמריקאי. בהגשמה, בפשרה, בניסיונות להפיק עוד מהמעט הזה, שהוא כה רב, מחיינו.

נכתב ע"י רותי קוטלר http://www.tnudror.co.il/