והיום איננו כלה/ צ'ינגיס אייטמטוב

”יש אומרים יש, ויש אומרים אין, אני רוצה להאמין שאתה קיים, ואתה חי במחשבות לבי. כשאני מכוון את תפילותי אליך, אני פונה בעצם דרכך אל עצמי, ובשעה שכזאת ניתן לי חסד החשיבה, כאילו אתה עצמך, בורא עולם, הגית את מחשבות לבי. זה הדבר! והם, הצעירים אינם נותנים את דעתם על זה, והם בזים לתפילות. אבל מה יהיה להם לומר על עצמם ועל זולתם כשתגיע שעתם ללכת בדרך כל הארץ? צר לי עליהם. איך ידעו את קדושתם כבני אדם, בזמן שאין הם יכולים להתרומם ולהגביה לעוף במחשבות לבם, עד שכאילו יהיה כל אחד מהם אלוהים? סלח לי על חילול הקודש הזה. איש מהם לא יהיה אלוהים, אבל אם לא יוכל אדם להיות כאלוהים, הלוא תחדל גם אתה להתקיים. אם לא יוכל אדם להתרומם בסתר ליבו למדרגת אלוהים שדואג ומושיע לזולתו כדרך שהיית אתה צריך לדאוג ולהושיע לבני אדם, הלוא תחדל גם אתה, אלוהים, להתקיים ואני לא הייתי רוצה שתיעלם לנו ככה.
"זהו, לא אטריח אותך עוד בכאבי. סלח לי אם דברי לא נכונים. אני איש פשוט, וכל מחשבותי כמידת יכולתי בלבד...” עמ' 389 .

כמה כבשו אותי המילים האנושיות האלה בתבונתן. דברים שיכולים לתפוס כל אדם בכל מקום ובכל תרבות. את המילים שם אייטמטוב בפי איש בן דת האיסלאם, והרי גם במסורתנו אנו רוצים לחיות בצלם, אז איך זה? האם גם בין מאמיני האיסלאם נמצא תובנות כאלה?

את הדברים אומר בוראנלי יידגיי, הרוכב על גב בורנלי קאראנאר, במקום אשר נקרא בוראנלי בוראני. בוראנלי בקאזאחית ובוראני ברוסית פירושו סוער. במקום שכוח אל בצומת רכבות שרק עובדי מסילה מעטים ומשפחותיהם שומרים על המסילה הם חיים מנותקים מהעולם, בתנאי מזג אוויר בלתי אפשריים הם מתחזקים את הצומת כדי שהרכבות תמשכנה לנסוע ולחבר. הם אמנם מנותקים מהעולם, אבל המסילות מחברות אותם אלינו. גם במסילות נסתרות. חייהם חיינו, שאיפותיהם שאיפותינו, ולאחוות האחים שלהם אנחנו שואפים.

במחוזות האלה הרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח...
ומזה ומזה למסילת-הברזל משתרעים במחוזות האלה מרחבים עצומים של מדבר – סארי-אוזקי, או הסארוזק, הערבות הצהובות התיכונות.
במחוזות האלה נמדד כל מרחק בזיקתו למסילת-הברזל, כמו ממין קו גריניץ'...
והרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח...

הגיבורים, קזנגפ, אוקובאלה, יידגיי, אבוטאליפ, שמותיהם זרים לנו, אבל חייהם מרתקים . כיצד נקלעה כל משפחה למקום הנידח הזה, כיצד הם מגדלים את ילדיהם, וכיצד אנשים טובים מאמצים אותם.
גם סיפור אהבה בלתי אפשר אנחנו חווים איתם, סיפור שמתחבר לאגדות העתיקות של תרבותם.

וליד הצומת הנידחת הזו, קרוב ממש, אבל בלתי ניתנת להשגה, מאחורי חומות וגדרות עוד בקהילה, ממנה נשלח טיל לחלל החיצון, איך ומה יעשו המדענים? האם יימצאו דרך לתרבות חדשה ואלימה פחות מזו של בני האדם, שגם במחוזות נידחים תשיגן?

אוגניה בלוגילוגי