1Q84 / הרוקי מורקמי. מיפנית: עינת קופר

ראשית, הצהרה: אני מכורה למורקמי
שנית, אני כועסת!! בארץ, פורסמו שני חלקיו הראשונים כספר אחד וחלקו השלישי האחרון והמסקרן, יפורסם במהלך השנה. למה?????? למה אי אפשר היה לתרגם את שלושתם יחד??? למה להשאיר אותי תלויה באויר???

1984, או 1Q84, כפי שאאוממה, הדמות הנשית הראשית, מכנה שנה זאת, היא שנה מיוחדת. שנה שבה יש עולם מקביל לעולם הממשי, אם 1984 עושה לכם דה ז'ה וו זה לא בכדי.
מורקמי מתחבר מאוד ל-1984 של אורוול. ב-1984 של אורוול הומצא האח הגדול, שהוא משול לסטאליניזם, עולם שבו האח הגדול צופה מעל ומבחוץ, ואילו 1Q84 של מורקמי הכל שקוף והאח הגדול מוחלף ב"ליטל פיפל", שמגיעים מבפנים, מתוך האדם עצמו - זהו משחק מילים מנוגד כשלעצמו, כפי שאחת הדמויות אומרת.
את 1984 מחליפה אאוממה (שעועית ירוקה) ל-1Q84 כיוון שהאות Q נשמעת כמו הספרה 9 ביפנית. היא מחליפה ספרה זאת ביודעין, שהעולם שהיא יוצרת הופך להיות עולם עגול (כמו האות), עולם שונה שבו הנוף שונה, היא יוצרת את העולם הזה ברגע שהיא יורדת ממונית בכביש ראשי סואן ופקוק בו בזמן שנהג המונית מזהיר אותה שמעתה הדברים לא יהיו כמו שהם נראים.
אאוממה היא רוצחת שכירה מיומנת, חזקה וקרה. כשהייתה בת 10 התאהבה בטנגו - הדמות הראשית הגברית.טנגו הוא דמות קבועה בספריו של מורקמי - דמות פאסיבית ש"נזרקת" למפגשים והתרחשויות בלתי צפויים. טנגו היה ילד פלא, עילוי במתמטיקה וכעת הוא מורה למתמטיקה וסופר צללים. גם טנגו התאהב באאוממה בילדותו וזכרון מגע ידה מלווה אותו.
הספר בנוי פרקים-פרקים, פרק לדמות הנשית, פרק לדמות הגברית. שתי הדמויות הראשיות של מורקמי נועדו להיפגש בעולם מקביל, עולם שסובב סביב הליטל פיפל. סיפור שנע במעגלים בין אאוממה לטנגו שאין סיכוי שב-1984 ייפגשו, אך ייתכן מאוד שב-1Q84 הסיכוי לכך יגדל (ואני לא יודעת זאת עדיין כיוון שהחלק השני תם ואני אמורה לחכות לחלק השלישי...)
הסיפור החיצוני-ריאליסטי הוא סיפורם של אאוממה וטנגו, הסיפור המקביל-הדמיוני הוא סיפורם של הליטל פיפל. סיפורה של כת שלמנהיג שלה יש כוחות על טבעיים: הוא יודע לקרוא מחשבות ולהניע שעון ממקום אחד למשנהו בכוח המחשבה בלבד, מנהיג שמקבל שיתוק-מיני ביזארי. סיפורה של ביתו שהופכת להיות סופרת בגיל 17 וטנגו הוא זה שמשכתב אותה ונקשר לעולם הזה...

אין לי חיבור לספרי פנטזיה או מדע בדיוני, אני ריאליסטית לחלוטין. אבל מורקמי זה סיפור בפני עצמו: חוץ מיער נורווגי - הריאליסטי מכולם - ספריו נוגעים בפנטזיה. נוגעים ומיד חוזרים לעולם הריאליסטי. ספריו עומדים על גבול מציאות-דמיון, ריאליזם-פנזטיה, הם חומקים ממימד אחד למשנהו. בעולמו הספרותי של מורקמי המודע מתחבר אל התת מודע בעולם ריאליסטי, כן, אפילו עולם הדמיון והפנטזיה מחוברים לעולם הריאליסטי.
בעולמו הספרותי של מורקמי יש תמיד שתי דמויות - גבר ואישה, לרוב בודדים שאיכשהו מתחברים להם יחדיו, או שיש להם נקודה משותפת, ושניהם נעים בין שני הגבולות של מציאות-דמיון.

מורקמי סיפר באחד מראיונותיו שהזיכרון הראשון שלו הוא שכאשר היה בן 3 הצליח איכשהו לצאת מהבית, ירד לכביש ונפל לערוץ נחל. המים סחפו אותו לעבר מנהרה אפלה ונוראה, אולם ברגע שעמד להיכנס לתוכה הושיטו אמו את ידה והצילה אותו.
עולמו הסיפורי של מורקמי הוא דואלי: גבר-אישה, ריאליסטי-דמיוני, טבעי-על טבעי, קרקעי-תת קרקעי. ועולמם של הדמויות שלו הוא עולם של עומק - יורדות מתחת לקרקע, לתוך באר, לתוך יער, מנהרות (מנהרות רכבת)
וכך נראים כל ספריו...

מורקמי יודע לספר סיפור, והספר הזה כתוב מופלא ומקיף, הרבה פעמים במהלך הקריאה עצרתי ואמרתי לעצמי - דוסטויובסקי, אולם הסיפור הזה ארוך מדי, רווי בפרטים, ארוך מדי...
ויחד עם זאת - אהבתי מאוד, אחכה בכיליון עיניים לחלק השלישי ותמיד אשאר נאמנה למורקמי
אני חושבת שאת רוב ספריו תרגמה עינת קופר - ומילה טובה גם לתרגום: יופי של תרגום, יופי של הקשבה למילים של מורקמי ולעולמו המיוחד!!

מאת מירב

1Q84 / הרוקי מורקמי. מיפנית: עינת קופר

הספר מתרחש בשנת 1984. שם הספר מרמז לדרך בה שנת 1984 נהגית ביפנית.
1984. דבר המפיח ציפייה בקורא כבר מהדף הראשון לראות מה משמעות החיבור עם הספר האחר המפורסם כל כך. 
לקרוא את הספר הזה הוא יציאה למסע ארוך. בספר בן 770 עמודים שהם שני חלקים ראשונים של ספר, כשהשלישי יפורסם בעתיד. 

במהרה נגלה שכל פרק מוקדש לאחד משני הגיבורים המרכזיים של הספר. פעם הוא פעם היא. וכמו בספרים רומנטיים גם כאן האהבה מוליכה את העלילה, אלא שכאן האהבה סמויה לחלוטין. אהבה שהתחילה בין ילדים בני עשר.
הגיבורה הראשונה שפותחת את המסע היא אאוממה. אאוממה תקועה. במציאות היא תקועה בפקק תנועה ארוך, האם זו איזו סמליות שנגלה בעתיד, הרבה דפים לפנינו. היא יושבת במונית וצריכה לחצות את טוקיו לפגישת עסקים. ברדיו מתנגנת הסינפונייטה של יאנצ'ק. וכבר יש לנו גם פסקול לעלילה. 
במהרה נגלה שאאוממה היא רוצחת שכירה הנוסעת לרצוח מישהו. הנהג מציע לה דרך מילוט רגלית מהפקק ומלווה אותה באמירה 
"היזהרי שלא ללכת שולל אחר מראית עין, כי מציאות יש תמיד רק אחת" 
הירידה שלה מהכביש הראשי תיהפך בהמשך לירידה סמלית הרבה יותר עמוקה. 

שני הגיבורים הבאים הם קומאצו, עורך ירחון ספרותי מכובד, וטנגו, סופר שעוד לא פרסם שום ספר. קומאצו יניע את העלילה אך הגיבור הממשי הוא טנגו. גבר גדל גוף, מורה למתמטיקה נחשב המצליח לחבב את המקצוע על תלמידיו, אך בשעות אחרות הוא מנסה להפוך לסופר ומשתדל לכתוב בלי הצלחה. 
קומאצו מציע לטנגו לשכתב מחדש ספר שהגיע לידיו אותו הוא רוצה להגיש כהצעה לפרס חשוב, אלא שהספר כתוב רע מאוד. משהו בסיפור מושך לב, אך הכתיבה רעה. 
את הספר כתבה פוקה ארי, נערה צעירה בת 17. קומאצו משכנע את טנגו החושב שזה איננו מוסרי לעשות את העבודה. ובעוד כמה עמודים יפגוש טנגו את פוקה ארי שתסכים שיעבד את ספרה. ואם איננה מסכימה ממש, היא איננה מביעה התנגדות. היא נערה שתקנית מאוד ומוזרה ביותר. 
אאוממה חוזרת לסיפור אחרי שרצחה את קורבנה. היא יושבת בבר של מלון להרגיע את עצביה. לידה גבר מבוגר. יש לך בולבול גדול, היא שואלת, גדול זה טוב, גדול מדי מכאיב סתם, היא מסבירה לו, וסופה של השיחה המתפתחת היא בחדרו כשהם מקיימים יחסי מין. 
מכאן מתחילה השאלה איך ארבעת אלה ייפגשו ומה יחבר או לא ביניהם. ילדה שתקנית, רוצחת מקצועית ושני גברים העוסקים בספרות. 
מישהו מדבר עם אאוממה על תקרית יריות שהייתה לפני כמה שנים בין המשטרה לאיזו כנופיה. היא איננה זוכרת תקרית כזו, שבגללה שונה הנשק שבידי המשטרה. היא זוכרת חדשות מהסוג הקשור לעולמה, איך נמחקה ידיעה מסעירת זו מידיעתה. 
בספרייה היא עוברת על עיתוני התקופה ההיא. שערורייה בה התגלה שהטלוויזיה מקבלת מהממשלה הוראות איזה חדשות בענייני שחיתות ממשלתית כן או לא לשדר, לא עניינה אותה. אך רצח של גובה מטעם רשות השידור ואירוע קטלני בו המשטרה ואיזו כנופיה נלחמו בנשק חם הוא חלק מעולמה. איך לא זכרה. 
לא זכרה? האם משהו בה מחק את הידיעה שהסעירה את הציבור או שהעולם הולך ומשתנה. לצורכי עבודתה היא צריכה לדעת מה משפיע על החיים סביבה. מה שסטה ממסלולו איננו אני, אלא העולם, היא אומרת לעצמה. 
האם זה סדק בעולם מקביל? מתי זה קרה. האם נהג המונית שאמר לה שיש רק מציאות אחת פתח לה צוהר לשינוי. אל תסתכלי עליו. ואם העולם משתנה היא תיתן לו שם, לעולם החדש. 1Q84, עולם סימן השאלה. 
במקביל כמובן מתקיים המפגש של טנגו עם פוקה ארי. עם ספרה אותו הוא מתחיל לעבד, למעשה לכתוב מחדש. היא נראית לו מוזרה. שתקנית ומונוטונית. עד שהוא מבין שהיא דיסלקטית. האם נערה דיסלקטית יכולה לכתוב ספר כזה. היא לוקחת אותו לפגוש את האיש שהיא קוראת לו סנסיי, הוא איננו אביה אך הוא מגדל אותה. 
אביה של פוקה ארי האמין כמו רבים בהתחלה במהפכת התרבות של מאו וארגן באוניברסיטה תא של סטודנטים בסגנון הצבא האדום. עזב את העיר והקים עם תלמידיו קומונה חקלאית. לנו לא צריך להסביר הרבה, קבוצה המזכירה בדרך חייה את הקיבוצים של פעם. 
במרוצת הזמן השתנתה הקומונה ונחלקה. לפלג ניצי הייתה התקלות עם המשטרה. אביה של פוקה היה מנהיג של שני הפלגים. זו אותה תקרית שאאוממה לא זכרה וראתה בה התחלה של שינוי העולם. 

מורקמי מוליך את הסיפור סחור סחור. מפעם לפעם הוא מספר איזה זיכרון אוטוביוגרפי מעברם של הגיבורים. צריך לזכור כי פרטים מהסיפור יחזרו אצל גיבור אחר ויקשרו בין האנשים שכרגע עוד אין ביניהם כל קשר. 
אאוממה מתחילה לחשוד במציאות. לילה אחד ראתה פתאום שני ירחים במקום ירח אחד. היא ידעה שזה בלתי אפשרי. עוד ירח היה משנה את החיים על כדור הארץ. כוח המשיכה, הגאות והשפל. האם רק היא רואה את הירח השני. היא לא יודעת עדיין שפוקה ארי כתבה כבר בספרה שעוד לא פורסם על שני ירחים. 
כולם חוץ ממנה יודעים על תקרית האש שבעקבותיה המשטרה החליפה מדים ונשק, רק היא לא שמה לב לשינוי. איזה סדקים אחרים נוצרים באיזו מציאות? 
לאורך חלק מהזמן התעוררה בי שאלה אם הספר מבלבל בין זמנים. ואולי זה כושר הריכוז והזיכרון שלי. 
הספר הולך ומסתבך כשמלבד הגיבורים שהצטברו לעינינו עד כה הולך ונוצר איזה סיפור מתח מוזר על כת שנוצרה בסודי סודות מונהגת על ידי "הלידר" שאיש איננו יודע מיהו ומזכיר את האח הגדול המתחבר לשם הספר, והשאלה מה היא מסתירה ומה כוונותיה.
טנגו מתחיל לכתוב סיפור על עולם אחר שבו נראים שני ירחים. עולם שבו אפשר לשנות את העבר, וכשמשנים את העבר גם ההווה משתנה בהתאם לנסיבות. השפעתו של האחר על השני. 
כמובן שבשלב זה אמצע הספר לערך כבר מסתברת השאלה באיזה עולם מתרחש הספר. מתי הוא מתרחש בעולם אחד ומתי באחר והאם יש שני עולמות ובאיזושהי צורה יש חיבור בין השניים, גם אם בלבול זמנים ואולי בכלל חלק מהספר המתרחש במציאות מוזרה הוא הספר שכותב טנגו ומתערב בחייו. 
למשימה הבאה שלה אאוממה מקבלת אקדח. בתקווה שלא תצטרכי להשתמש בו, אומר לה בעל האקדח. 
החוק של צ'כוב שאקדח המופיע בתמונה הראשונה מוכרח לירות מתי שהוא לא בהכרח נכון. יש חוקים שאפשר לעבור עליהם.
ספרה של פוקה ארי מתפרסם והופך להיות רב מכר. הביקורות משבחות בקורת אחת אומרת "הסיפור בנוי בצורה מעניינת מאוד, וסוחף את הקוראים לקרוא בו עוד ועוד, אבל בתום הקריאה אנו מוצאים את עצמנו בבריכה מסתורית של סימני שאלה" 
נראה כאילו שמורקמי התחכם ורקם ביקורת על ספרו שלו. 
כל אחת מדמויות הספר מנהלת ויכוח פילוסופי עם מישהו. לעתים על הזמן והמציאות הנגלית כאילו מספר מדע בדיוני, לרגע על הטוב והרע כמו שהוא מופיע באחים קרמזוב של דוסטויבסקי, והאם יש משהו נעלה יותר מטוב ורע.
הספר קריא מאוד עד שלא חשים בממדיו הגדולים, ולכן אולי גם לא מספיק בכשלים שיש בו. בשלב מסוים תיאורים המטביעים את הרצף. גם בספרות טובה צריך לדעת מתי לצמצם. 
ספר שהוא ספר מתח, פילוסופי ובדיוני שבו העולם המוכר לנו מתרחש בשנת 1984 ומולו עולם 1Q84 המכיל רמזים לספר של אורוול אבל לא ממש, ספר המתאר עולם שאיננו מקביל וגם איננו שונה. 
כתיבה מעוררת סקרנות לגבי ההמשך שיתפרסם בעתיד. השאלות שנשאלו ונותרו בינתיים ללא תשובה. מה יקרה עם כל הדלתות שנפתחו, כל השבילים שנסללו ובהם אמורים להיכנס ולהיפגש אנשים המדדים בין העולמות. שווה להשקיע את המאמץ והזמן שהספר דורש.

מאת דן לחמן