"כדי להבין שמץ של דבר בארץ השקועה בתסביך רדיפה, צריך אדם ללקות בו אף הוא"
 
איסמעיל קאדרה הוא סופר אלבני, שב-2005 זכה בפרס בוקר על מכלול יצירתו.
חי באלבניה עד שהמשטר הקומוניסטי נפל ודווקא כשהחלה להתהוות דמוקרטיה הוא ערק לצרפת, ושם החל לפרסם את ספריו. ספריו עוסקים באלבניה, ובעיקר בקאנון האלבני, שהוא קובץ חוקים נוקשה מימי האבות שקובע את החיים באלבניה לפחות עד שנות ה-30 של המאה ה-20.
חמישה מספריו תורגמו לעברית, "אפריל שבור" היה האחרון.
 
היורש/ אסמעיל קדארה. מצרפתית: חגית בת-עדה
 


המקרה המתואר בספר הוא מקרה אמיתי, הירצחו של היורש, אחד ממקרי הרצח המזעזעים והמדוברים באלבניה, תעלומה מסתורית שקאדרה מוסיף לה פה ושם נופך מיסטי, בימיו האחרונים של המשטר הקומוניסטי.
היורש, מחמד סאו, הוא למעשה מי שעומד להחליף את המנהיג, הוג'ה. בספר לא מוזכרים שמות אלו, אולי כדי להפוך את הסיפור לעל-זמני, לא קשור באופן ישיר, לא מאשים-משהו, אך בהחלט מצביע על משטר אפל. הוא נמצא מת בחדרו לאחר שנרצח/התאבד באורח מסתורי בליל ברקים ורעמים. ההודעה הרשמית שנתקבלה על ידי הרשויות היתה שהוא התאבד בעקבות משבר נפשי, אולם לא הוכרז יום אבל. הספר עוסק בחקר נפתולי ההתאבדות: האם אכן היתה זאת התאבדות או שמא רצח? וכיצד היה זה רצח כשכולם נמצאים בבית ודבר לא נשמע?
קיימת סברה שהוג'ה עצמו היה קשור לרצח, אם כיוון שסאו ביקש לפתוח את אלבניה לעולם ואם כיוון שהוג'ה ביקש להחליפו ביורש אחר וצעיר יותר.
קאדרה מוסיף פרטים בדיוניים כמו שבתו של היורש היא זאת שגרמה לנפילתו של אביה כשהיא מבקשת להתחתן עם בן למשפחה בורגנית. פרק-פרק נחשפת דמות-דמות ומספרת את הסיפור מנקודת מבטה עד שלבסוף נחשפת זהות הרוצח/ת וזה לא מי שציפינו.
 
זהו אינו ספר מתח ולא סיפור בלשי, אבל בהחלט סיפור שעוסק באלבניה. מעין מסמך, אם תרצו אלגוריה רווית פחדים של שלטון טוטליטרי.
 
 
אפריל שבור/ אסמעיל קאדרה. תרגם מאלבנית והוסיף אחרית דבר: רמי סערי.
 


הספר הזה עוסק באופן ישיר בקאנון. למעשה אפשר לומר שהוא הגיבור הראשי כאן. מוזר קצת לכתוב על קובץ חוקים, או חפץ כלשהוא כגיבור מרכזי, אולם הקאנון הוא זה שמלווה את הספר, בעטיו יקומו וייפלו גיבורים, בעטיו החיים באלבניה (היו) קבועים, בלתי מתפשרים ופרימיטיביים.
למעשה חוק "קטן" אחד הוא זה שמניע את העלילה והוא חוק גאולת הדם. כן, כמו אצל המוסלמים גם כאן קיימת הנקמה בעקבות פגיעה בכבוד. מכאן, קיימת שרשרת מקרי רצח/הרג/גאולה/כבוד בחסות החוק.
 
שני נוסעים, משורר אינטילגנט שמכיר את הקאנון על בוריו, ואשתו הטרייה, יוצאים לירח דבש ברחבי אלבניה. הם נוסעים לעבר ההרים, הכפרים, באפריל שידוע בתעתועי מזג האוויר שלו, ומכאן מכביר קאדרה בתיאור נטורלסטי מדהים על המיסטיות של המקום בתיאורים נוגעי לב של נוף מדהים. בדרכם הם נתקלים ברדיפה של מבצעי גאולת דם - ג'קסים, בני מוות, כיוון שכרגע הם מועמדים לגאולת דם ונמצאים בשלב של בסה - 30 ימי "המתנה", ועונדים על שרווליהם סרט שחור, שהוא כמו אות קין: ביצעתי גאולת דם, כרגע אני בימי בסה ואסור לאף אחד לפגוע בי עד תום ימים אלו. וכך אנו זוכים להכיר את הקאנון האלבני, את כל מה שנוגע לחוק גאולת הדם, כולל נסיך שתפקידו להכריע במקרים קשים, לקבל את הכסף בגין ביצוע גאולת דם, ועוד...
למעשה הסיפור מתחיל דווקא באנטי גיבור, רוצח/מבצע גאולת דם, וגורם לנו להבין דווקא את הצד הרגשי האחר... כיצד אתה חייב לפרוע את חובך גם אם אינך רוצה בזה.
קאדרה מזכיר עוד כמה חוקים של הקאנון ביניהם עוד חוק אחד, שהוא דווקא חוק יפה ולאו דווקא רע - הכנסת אורחים, על כל רבדיה.
 
זה ספר רגיש, כואב באופן מיוחד... מהמם בפשטותו ביופיו ובמורכבותו.
 
 
 
שני הספרים חדים כמו תער שחותך בבשר אלבניה הישנה והאכזרית. שניהם זכו לתרגומים מאלפים ומדויקים. ב"אפריל שבור" הוסיף המתרגם רמי סערי גם אחרית דבר בהירה עניינית ושופכת אור.

מאת מירב