כשהלילה/כריסטינה קומנצ'יני. מאיטלקית: אלון אלטרס

מרינה, אישה צעירה, יפה ומלאת תשוקה, מגיעה לכפר בהרים עם בנה בן השנתיים, ללא בעלה. היא שוכרת חדר בבית גדול, ביתו של מנפרד.
מנפרד הוא גבר גדול ושתקן, אשתו עזבה אותו עם הילדים. השניים עוקבים אחד אחר השנייה ביראה והמון חשד. לילה אחד שומע מנפרד צעקות, חבטות ובכי מהדירה ופורץ אליה. הוא מבין כי משהו מוזר התרחש והוא מאשים את מרינה בהאשמות שנוגעות לעברו שרודף אותו ואת אחיו.
אחרי חמש עשרה שנה מרינה חוזרת לאותו כפר בניסיון לממש פנטזיה...
מרינה ומנפרד מבינים אחד את השנייה כפי שאף אחד לא הבין אותם לפני כן, הם לא צריכים לדבר כדי להיחשף והם נמשכים מאוד אחד לשני.
בשל אותה יראה הם נתלים אחד בשני באמצעות התשוקה ועברם הסגור והמסוגר שרק הם בינם לבין עצמם הצליחו לשחרר ללא מילים.

זה סיפור קטן וקריא אך מורכב מאוד: הספר מסופר בשני קולות, מרינה-מנפרד, וברובו הדמויות פונות אחת לשנייה בגוף שלישי. ספר על יחסים והמתח ביניהם, יחסי גבר-אישה, אם-אב, אם/אב-בן, אחים. ספר על מהות השינוי.

בתחילת הספר מצטטת קומנצ'יני פסוק מספר בראשית על דבקותה של אישה בגבר, במהלך הספר היא מעמידה מוטו זה בספק. יתרה מזו, מנפרד אומר מתוך ייאוש "עכשיו אני יודע, החיים שכולנו חיים, שבחרנו בהם לאחר ששקלנו היטב, מעוררים גועל" (עמ' 231)
ייאושו של מנפרד הוא המפתח לכוח המניע את הספר. ייאושו של מנפרד הוא אי התמסרותו לתשוקה שלו, הוא הפחד ממנה. גם מרינה מפחדת מעוצמתה של התשוקה שבה, כל כך מפחדת שהיא אומרת שעליה להיזהר שלא תכנס "לקטגוריה ז'". התשוקה בסופו של דבר מניעה את מרינה, גם אחרי 15 שנה, לחזור לכפר ולחפש את מנפרד....
התשוקה כאן היא בעיקר אך לא רק מימוש פנטזיה מינית. התשוקה בספר נוגעת ביחסים בין כולם: התשוקה לאישה/גבר, לאם, לאב, לילד...

מאת מירב